ואם כן, הוא רחוק מה' בתכלית הריחוק.
שהרי כח המתאוה שבנפשו הבהמית, יכול גם כן להתאוות לדברים האסורים, שהם נגד רצונו יתברך.
אף שאינו מתאוה לעשותם בפועל ממש חס ושלום, רק שאינם מאוסים אצלו באמת, כבצדיקים. כמו שנתבאר לעילל [פ' יב].
ובזה, הוא גרוע ומשוקץ ומתועב יותר מבעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים כנזכר לעיל.
וכמו שכתוב "ואנכי תולעת ולא איש וגו'".
[וגם, כשמתגברת בו נפשו האלהית לעורר האהבה לה' בשעת התפלה, אינה באמת לאמיתו לגמרי.
מאחר שחולפת ועוברת אחר התפלה כנ"ל ספי"ג]