ובכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו, אתכפיא ס"א לתתא, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, ואתכפיא ס"א דלעילא, המגביה עצמה כנשר.
לקיים מ"ש: "אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך נאם ה'".
וכמו שהפליג בזהר פ' תרומה [דף קכח] בגודל נחת רוח לפניו ית': "כד אתכפיא ס"א לתתא, דאסתלק יקרא דקב"ה לעילא על כולא, יתיר משבח' אחרא. ואסתלקות' דא יתיר מכולא וכו'".
ולכן אל יפול לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד. גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו. כי אולי לכך נברא, וזאת עבודתו לאכפיא לס"א תמיד.
ועל זה אמר איוב: "בראת רשעים". ולא שיהיו רשעים באמת ח"ו, אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים, במחשבתם והרהורם לבד.
והם יהיו נלחמים תמיד, להסיח דעתם מהם, כדי לאכפי' לס"א. ולא יוכלו לבטלה מכל וכל. כי זה נעשה ע"י צדיקים.