ומזה יוכל המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעסקו בתורה.
כשיתבונן, איך שנפשו ולבושיה שבמוחו ובפיו הם מיוחדים ממש בתכלית היחוד ברצון העליון ואור אין סוף ברוך הוא ממש המתגלה בהם.
מה שכל העולמות, עליונים ותחתונים כלא חשיבי קמיה, וכאין ואפס ממש עד שאינו מתלבש בתוכם ממש אלא סובב כל עלמין בבחינת מקיף להחיותם, עיקר חיותם.
רק איזו הארה מתלבשת בתוכם מה שיכולים לסבול שלא יתבטלו במציאות לגמרי.
וזהו שכתוב: "ויצונו ה' את כל החוקים האלה ליראה את ה' וגו'".
[ועל יראה גדולה זו אמרו, "אם אין חכמה אין יראה", והתורה נקראת אצלה "תרעא לדרתא" כמ"ש במ"א]
אלא דלאו כל מוחא סביל דא, יראה כזו.
אך גם מאן דלא סביל מוחו כלל יראה זו, לא מינה ולא מקצתה, מפני פחיתות ערך נפשו בשרשה ומקורה, במדרגות תחתונים דעשר ספירות דעשיה, אין יראה זו מעכבת בו למעשה, כמו שיתבאר לקמן: