אך המחשבה וההרהור בדברי תורה, שבמוח.
וכח הדבור בדברי תורה, שבפה.
שהם לבושים הפנימים של נפש האלהית.
וכל שכן נפש האלהית עצמה, המלובשת בהם.
כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון העליון, ולא מרכבה לבד.
כי רצון העליון הוא, הוא הדבר הלכה עצמה שמהרהר ומדבר בה.
שכל ההלכות, הן פרטי המשכות פנימיות רצון העליון עצמו.
שכך עלה ברצונו יתברך, שדבר זה מותר או כשר או פטור או זכאי או להפך.
וכן כל צרופי אותיות תנ"ך, הן המשכת רצונו וחכמתו המיוחדות באין סוף ברוך הוא בתכלית היחוד.
ש"הוא היודע והוא המדע" כו'.
וזהו שכתוב "דאורייתא וקודשא בריך הוא, כולא חד", ולא אברין דמלכא לחוד, כפיקודין.