ולכן נקראים, "אברי דמלכא".
דרך משל, כמו שאברי גוף האדם הם לבוש לנפשו, ובטלים לגמרי אליה מכל וכל.
כי מיד שעולה ברצונו של אדם לפשוט ידו או רגלו, הן נשמעות לרצונו תכף ומיד, בלי שום צווי ואמירה להן, ובלי שום שהייה כלל, אלא כרגע ממש, כשעלה ברצונו.
כך דרך משל, החיות של מעשה המצות וקיומן, הוא בטל לגמרי לגבי רצון העליון המלובש בו, ונעשה לו ממש כגוף לנשמה.