פרק טו
ובזה יובן מה שכתוב: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו"[1].
שההפרש בין עובד אלהים לצדיק הוא - ש"עובד" הוא לשון הוה, שהוא באמצע העבודה, שהיא המלחמה עם היצה"ר, להתגבר עליו ולגרשו מהעיר קטנה שלא יתלבש באברי הגוף. שהוא באמת עבודה ועמל גדול להלחם בו תמיד - והיינו הבינוני.
אבל הצדיק נקרא: "עבד ה'", בשם התואר כמו שם: "חכם" או "מלך", שכבר נעשה חכם או מלך - כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע עד כי ויגרשהו וילך לו. "ולבו חלל בקרבו".