אך ביודעיי ומכיריי קאמינא, הם כל אחד ואחד מאנ"ש שבמדינתינו וסמוכות שלה, אשר היה הדבור של חיבה מצוי בינינו, וגילו לפני כל תעלמות לבם ומוחם בעבודת ה' התלויה בלב.
אליהם תטוף מלתי, ולשוני עט סופר, בקונטריסים אלו הנקראים בשם: "לקוטי אמרים" - מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן המפורסמים אצלנו.
וקצת מהם נרמזין לחכימין, באגרות הקדש מרבותינו שבארץ הקדש, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.
וקצתם שמעתי מפיהם הקדוש בהיותם פה עמנו.
וכולם הן תשובות על שאלות רבות, אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד, כל אחד לפי ערכו, לשית עצות בנפשם בעבודת ה'.
להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות. וגם השכחה מצויה.
על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו.
ולא ידחק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות - כי בהן,[1] ימצא מרגוע לנפשו, ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'. ונכון יהיה לבו בטוח בה', גומר בעדנו.
ומי שדעתו קצרה להבין דבר עצה מתוךְ קונטריסים אלו - יפרש שיחתו לפני הגדולים שבעירו, והם יבוננוהו.
ואליהם בקשתי, שלא לשׂום יד לפה להתנהג בענוה ושפלות של שקר חס ושלום.
וכנודע, עונש המר, על מונע בר. וגודל השכר, ממאמר רז"ל על פסוק: "מאיר עיני שניהם ה'". כי יאיר ה' פניו אליהם אור פני מלךְ חיים.
ומחיה חיים, יזכנו ויחיינו לימים: "אשר לא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי וגו' כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'". אמן כן יהי רצון.