והנה מודעת זאת, כי הנה רצון העליון ב"ה המלובש בתרי"ג מצות שבתורה שבכתב, הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם, ואינו מתגלה אלא בתורה שבע"פ.
כמו מצות תפילין עד"מ, שנאמר בתושב"כ: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך". והוא מאמר סתום ונעלם, שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור? ומהו: טוטפות? והיכן הוא: בין עיניך, ועל ידך?
עד שפירשה תורה שבע"פ, שצריך לקשור בית אחד על היד, וד' בתים על הראש, ובתוכם ד' פרשיות, והבתים יהיו מעור מעובד, ומרובעים דוקא, ומקושרים ברצועות של עור שחורות דוקא. וכל שאר פרטי הלכות עשיית התפילין שנאמרו בע"פ, ו"על ידך", היא הזרוע דוקא ולא כף היד, ו"בין עיניך" זה קדקוד ולא המצח.
וכן כל מצות שבתורה, בין מ"ע בין מצות ל"ת, אינן גלויות וידועות ומפורשות אלא ע"י תורה שבע"פ, כמצות ל"ת שנאמר בשבת: "לא תעשה מלאכה", ולא פי' מה היא מלאכה?
ובתורה שבע"פ נתפרש שהן ל"ט מלאכות הידועות, ולא טלטול אבנים וקורות כבידות.
וכיוצא בהן הן כל המצות, בין מ"ע בין מל"ת, הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא ע"י תורה שבע"פ.
ומשום הכי כתיב על תושבע"פ: "אל תטוש תורת אמך", כמ"ש בזהר - משום שעד"מ כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים. ככה ממש כל רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת באים מההעלם אל הגילוי בתושבע"פ.
ורישי' דקרא: "שמע בני מוסר אביך" - קאי אתורה שבכתב דנפקא מחכמה עילאה הנק' בשם אב.
וז"ש: "אשת חיל עטרת בעלה", כי התורה שבע"פ הנק' אשת חיל המולידה ומעמדת חיילות הרבה. כמ"ש: "ועלמות אין מספר", אל תקרי עלמות אלא עולמות, אלו הלכות דלית לון חושבנא, כמ"ש בתיקונים.
וכולן הן בחי' גילוי רצון העליון ב"ה הנעלם בתושב"כ ורצון העליון ב"ה הוא למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה. וכמו כתר ועטרה שעל המוחין שבראש.
לכן נקראו ההלכות בשם תגא וכתרה של תורה. והשונה הלכות מובטח לו שהוא בן עוה"ב ע"י התלבשות נר"נ שלו ברצון העליון ב"ה כנ"ל: