ובשבת קדש בעלות המנחה יעסקו בהל' שבת - כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם ליכשל בה ח"ו, אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון ח"ו.
ואצ"ל באיסורי דברי סופרים, שרבו כמו רבו למעלה, ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים ד"ס יותר מד"ת.
כמ"ש רז"ל: שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם, כמו האוכל קודם תפלת ערבית וכה"ג - חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה.
וכל יחיד אל יפרוש עצמו מן הציבור, אפילו ללמוד ענין אחר, כ"א בדבר שהציבור עסוקין בו. ואצ"ל שלא יצא החוצה, אם לא יהיו עשרה מבלעדו.
ועליו אני קורא הפסוק, "ועוזבי ה' יכלו כו'", כמשארז"ל על כל דבר שבקדושה.
כי אין קדושה כקדושת התורה, דאורייתא וקוב"ה כולא חד. וכל הפורש מן הציבור כו'.
ושומע לי ישכון בטח, ובימיו ובימינו תושע יהודה, וירושלים תשכון לבטח, אמן כן יהי רצון: