תרכז דין הישן בסוכה ובו ז' סעיפים:
א צריך לישב תחת אויר הסכך - שלא יהא אהל אחר מפסיק בינו להסכך - כדי שיהיה יושב בצל סוכה ולא בצל אהל.
ואינו נקרא אהל אלא דבר שהוא גבוה עשרה טפחים מן הארץ. ואע"פ שאין לו דפנות - אסור לישב תחתיו.
לפיכך, הישן תחת המטה בסוכה - אם היא גבוה[ה] עשרה טפחים - לא יצא ידי חובתו:
ב וכן הישן תחת הכילה הפרוסה סביבות המטה בשיפוע - אם יש לה גג טפח, דהיינו שרוחב טפח ממנו פרוס ביושר על גבי המטה ולא בשיפוע, כגון שהכלונס שהוא תלוי בו ופרוסה על גביו יש בו רוחב טפח, ויש עשרה טפחים מן גג טפח זה עד הארץ, אע"פ שממנו עד המטה שישן עליה אין שם עשרה טפחים - אעפ"כ לא יצא ידי חובתו - שכל גג טפח הגבוה עשרה טפחים מן הארץ נקרא אהל. ונמצא שאינו ישן בצל סוכה אלא בצל אהל:
ג ואפילו אין לה גג טפח - אם יש בפחות משלשה טפחים סמוך לגג רוחב טפח, דהיינו לאחר שירדה מעל הכלונס מכאן ומכאן ונתרחבו טפח, אין שם מן טפח זה עד הכלונס שלשה טפחים ביושר - אסור לישן תחתיו, אפילו שלא כנגד טפח זה. (עיין סוף סי' תרל"א).
לפי שכל פחות משלשה טפחים הוא כלבוד, וכאלו יש בגגה רוחב טפח. וכל דבר שיש לו גג רחב טפח, כולו נקרא אהל. ונמצא אהל מפסיק בינו להסכך:
ד מי שפירס סדין על גבי קינוף, דהיינו ארבעה קונדסין הבולטין מארבעת רגלי המטה, ומניח כלונסות מזה לזה ופורס עליהן סדין - אסור לישן תחתיו מדברי סופרים, אפילו אם ראשי קונדסין אלו אינן גבוהין עשרה טפחים מן הארץ - כיון שיש להם גג רחב טפח ביושר, דהיינו הסדין שפרוס על גביו מלמעלה:
ה אבל אם קונדס אחד בולט באמצע המטה מראשותיה והשני בולט כנגדו במרגלותיה, ומניח כלונס מזה לזה ופורס עליו סדין - כיון שהסדין פרוס בשיפוע, ואין לו גג רחב טפח ביושר - מותר לישן תחתיו.
והוא שאין הכלונס גבוה עשרה טפחים מן המטה. אבל אם הוא גבוה עשרה טפחים מן המטה * - אסור לישן תחת הסדין:
[* הג"ה: ומה שבכילה מודדין העשרה טפחים מן הארץ, וכאן מודדין אותן מן המטה - היינו לפי שהכלונס שהכילה פרוסה על גבה איננו קבוע במטה, ואם תנטל המטה לא תנטל הכילה. אבל כאן הכלונס קבוע בקונדסין הבולטין מן המטה, ואם תנטל המטה ינטל הסדין. וטעם לחילוק זה, יתבאר בסוף סי' תר"ל. עיין שם הטעם:]
ו מותר לפרוס בסוכה קרמים המצוירים וסדינין המצוירים כדי לנאותה, בין סביב הכתלים בין תחת הסכך.
ואע"פ שהן מקבלין טומאה ופסולין לסיכוך, כמו שיתבאר בסימן תרכ"ט - אעפ"כ אין פוסלין את הסוכה בארבעה טפחים כדין סכך פסול. וכמו שיתבאר בסימן תרל"ב. ולא עוד, אלא שמותר אפילו לישב תחתיהן ממש.
אף על פי שהן גבוהין עשרה טפחים מן הארץ - אינן חשובין אהל להפסיק בינו להסכך - לפי שהן בטילין לגבי הסכך - כיון שנעשו לצורך הסכך, דהיינו לנאותו. ועוד, שכל שלא נעשה לצל - אין שם סכך עליהם.
ולכך אין פוסלין את הסוכה משום סכך פסול, ומותר לישב תחתיהן לפי שהן בטלין לגבי הסכך.
במה דברים אמורים כשהן סמוכין בתוך ארבעה טפחים להסכך, ואז הן בטלין אצלו. אבל אם הם מופלגין ממנו ארבעה טפחים - אינן בטלין אצלו, ופוסלין את הסוכה כדין סכך פסול. ועל דרך שיתבאר בסי' תרל"ב.
ומכל מקום, אע"פ שסכך פסול אינו פוסל את הסוכה אלא אם כן יש בו ארבעה טפחים, אבל אם אין בו ארבעה טפחים מותר אפילו לישב תחתיו, אעפ"כ יש ליזהר שלא להרחיק נויי הסוכה מן הסכך ארבעה טפחים, אע"פ שאין בהן ארבעה טפחים - גזירה שמא יהיה בהן ארבעה טפחים, שאז אסור לישב תחתיהן:
ז וכל זה בנויי הסוכה. אבל אם פירס תחת הסכך דבר שאינו נוי לסוכה - יתבאר בסימן תרכ"ט ע"ש: