תקצז אם מותר להתענות בראש השנה ובו ט' סעיפים:
א יש אומרים, שמצוה להתענות בראש השנה, ובשבת תשובה, כמו בכל עשרת ימי תשובה.
ואין הלכה כדבריהם.
אלא אסור להתענות בראש השנה, ושבת תשובה, כמו שאסור בשאר שבת ויו"ט.
ואפילו ראה חלום רע, וספק לו אם הוא מהחלומות שמתענין עליהם בשבת, לא יתענה. [אבל תענית חלום ודאי, מתענה כדקלמן בסעיפים ג, ד, ה,]
ומצוה לאכול ולשתות ולשמוח בראש השנה. כמ"ש בסי' תקפ"א.
אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקילו ראשם, ותהיה יראת ה' על פניהם:
ב יש מקומות שקבלה בידם, שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילתו ואינו מתענה, אינו משלים שנתו.
ומכל מקום, מי שאינו ירא לנפשו, אין צריך להתענות כל ימיו, רק צריך התרה כשאר נדר:
ג המתענה בראש השנה, צריך ללמוד כל היום, או לומר תחינות.
שהרי כל יו"ט צריך לחלק חציו לה' וחציו לכם, כדי לקיים שני פסוקים. שבאחד כתוב "לה'", ובאחד כתוב "לכם".
וזה שהוא מתענה ואינו מקיים המקרא שנאמר בו "לכם", צריך לעשות כולו לה'.
כדי לקיים המקרא שנאמר בו "לה'" ולא נאמר בו "לכם", ומשמע שכל היום יהיה לה' לבדו:
ד המתענה בראש השנה או בשאר יו"ט, אסור לו לבשל או לעשות שאר מלאכות אוכל נפש לצורך אחרים, כמ"ש בסי' תקכ"ז. עיין שם הטעם:
ה יש אומרים שקבלה בידם, שהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום.
אם היה ביום ראשון של ראש השנה, צריך להתענות שני הימים של ראש השנה כל ימיו, אפילו כשחל בשבת.
הואיל והראו לו סימן רע פעם אחת בהתחלת ראש השנה בלילה הראשון, רמזו לו שתעניתו חביב לפני הקב"ה בראש השנה.
לפיכך יעשה רצונו ויתענה כל שני ימים של ראש השנה שהן כיום אחד ארוך. כמ"ש בסי' ת"ר.
אבל אסור להתענות בלילות של ראש השנה, כמו בשאר יו"ט.
שאף בחלומו לא רמזו לו אלא להתענות ביום, כדרך כל תענית חלום, שאין מתענין אלא ביום:
ו ואם הראו לו החלום ביום שני של ראש השנה, יתענה כל ימיו יום שני בלבד, ולא יום ראשון.
ומכל מקום מי שאינו ירא לנפשו, אינו צריך לחוש לקבלה זו.
ואינו צריך להתענות כל ימיו כלל.
לא ביום ראשון ולא ביום שני.
אף שהיה החלום ביום ראשון:
ז המתענה בראש השנה תענית חלום, אינו צריך לישב בחול תענית על תעניתו, כמו המתענה בשבתות ובימים טובים. וכמ"ש בסי' רפ"ח.
שהרי יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה.
ואע"פ שאין הלכה כן, מכל מקום, כדאי הם לסמוך עליהם לענין שלא נחזיק תענית זו לעבירה, שיצטרך להתענות בחול בשביל כך:
ח אע"פ שמי שקיבל עליו להתענות בשבת או בי"ט אין קבלתו כלום, ומותר לאכול בלא התרה. כמ"ש בסימן תק"ע.
מכל מקום, מי שקיבל עליו להתענות בראש השנה, אף על פי שלא הוציאו בלשון נדר אלא בלשון קבלת תענית בעלמא, שאמר "הרי עלי להתענות בראש השנה", צריך התרה.
מאחר דיש אומרים דמצוה להתענות, אין זה כמקבל עליו לעבור עבירה, שאין קבלתו כלום.
ט והנוהגין להתענות בראש השנה, לא יאמרו "ענינו".
כמו שאין אומרים "ענינו" ביום הכיפורים.
מפני שהן ימי דין, ואין שייך לומר "ביום צום תעניתנו":