תקפח זמן תקיעת שופר ובו ט' סעיפים:
א זמן תקיעת שופר, ביום.
שנאמר: "יום תרועה" וגו'. (במדבר כט, א) ביום, ולא בלילה.
וכל היום כשר לתקיעת שופר, מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
אלא שחכמים הצריכו להמתין עד שתניץ החמה, שיצא מכלל ספק לילה. שאין הכל בקיאין בעמוד השחר.
ומכל מקום, אם עבר ותקע משעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה - יצא. ואין צריך לתקוע שנית:
ב אם שמע מקצת תקיעה קודם עמוד השחר, ומקצתה אחר עמוד השחר - נתבאר בסימן תקפ"ז (סעיף ד):
ג שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום. או מתשע בני אדם שתקעו כאחד - נתבאר בסימן תק"צ (סעיף ג-ד):
ד יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת - אין תוקעין בשופר.
אע"פ שהתקיעה בשופר אינה מלאכה, ואינה אסורה בשבת ויו"ט אלא מדברי סופרים, משום עובדין דחול.
ולמה אין דוחין איסור קל כזה מפני מצות עשה של תורה, כמו שדוחין אותו בכל יו"ט של ראש השנה, הואיל ואין בו שבות גמור?
לפי שהכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו, וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים:
ה ודין טלטול השופר בשבת זו, כדין טלטולו בכל שבתות השנה. שאין מטלטלין אותו, כי אם לצורך מקומו או לצורך גופו. דהיינו לסמוך בו את הקערה וכיוצא בזה.
במה דברים אמורים בשבת, אבל אם חל בחול, אע"פ שמותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו, כיון שתוקעין בו ביום, ודינו ככלי שמלאכתו להיתר, שנתבאר בסימן ש"ח.
מכל מקום, אסור להשתמש בו, וליהנות ממנו בו ביום, כגון לסמוך בו את הקערה, וכיוצא בזה - שהרי הוקצה למצותו. וכמו שיתבאר בסימן תרס"ה, ע"ש:
ו קטן התוקע בשבת זו - בית דין מצווין להפרישו. אע"פ שלא הגיע לחינוך. כמ"ש בסי' שמ"ג (סעיף א) ע"ש.
(אע"פ, שעיקר מצות שמיעת שופר היא שמיעת קולו בלבד. מכל מקום) אם התוקע הוא פטור ממצוה זו - אינו מוציא אחרים ידי חובתן בתקיעתו.
ואלו הן הפטורים: נשים, ועבדים - מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
וחרש, ושוטה.
וקטן - אע"פ שהגיע לחינוך - אינו מוציא את הגדולים ידי חובתן, שחייבים מן התורה:
ז חרש השומע ואינו מדבר - הרי הוא כפיקח, וחייב בתקיעת שופר.
ולפיכך, הוא מוציא אחרים ידי חובתן. ואחד מהשומעין מברך, והוא תוקע.
אבל המדבר ואינו שומע - אינו מוציא. דכיון דאינו שומע, לאו בר חיובא הוא. דאין המצוה בתקיעה, אלא בשמיעה:
ח סומא - חייב בתקיעת שופר.
ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה, וסלקוהו, מפני שחששו לדברי האומר: ד"סומא פטור מכל המצות האמורות בתורה". - אם אין בקי בתקיעה כמוהו - יחזירוהו למינויו.
אבל לכתחלה אין לסלקו, אע"פ שנמצא בקי כמוהו. לפי שהעיקר אצלינו, דסומא חייב בכל המצות האמורות בתורה:
ט טומטום ואנדרוגינוס, אין חייבין אלא מספק, שמא הן זכרים. לפיכך אינן מוציאין את אחרים שחייבים בודאי.
אבל מוציא הוא האנדרוגינוס את האנדרוגינוס כמותו, שאינו חייב אלא מספק.
אבל אינו מוציא את הטומטום. ואפילו טומטום כמותו אינו מוציא, אף על פי ששניהם ספק - דשמא לכשיקרע טומטום זה - ימצא זכר, ולכשתקרע זו - תמצא נקבה: