תעט ברכת המזון על כוס שלישי ובו ט' סעיפים:
א אחר אכילת האפיקומן צריך למזוג כוס שלישי לברך עליו ברכת המזון. ואף להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס - מכל מקום הואיל ותקנו חכמים לשתות ד' כוסות בלילה זה יש לעשות מצוה בכל אחד ואחד, ועל השלישי יברך על מזונו. (ואם לא עשה כן - לא יצא ידי חובת ד' כוסות' כמו שנתבאר בסי' תע"ב):
ב כוס זה צריך לדקדק בו אם הוא נקי משיורי כוסות, דהיינו שיורי יין ששרה בו פת - שאם אינו נקי צריך שטיפה והדחה או לקנחו יפה' כמו שנתבאר בסי' קפ"ג.
ואף מי שאינו נזהר בזה כל השנה (לפי שברכת המזון אין צריך כוס מעיקר הדין) - מכל מקום בלילה זה צריך ליזהר:
ג אחר ששתה כוס זה - אסור לשתות יין או שאר משקה המשכר עד כוס הרביעי - שמא ישתכר וישן וימנע מקריאת גמר ההלל. ואף ממשקה שאינו משכר יש למנוע מטעם שנתבאר בסי' תע"ח, חוץ ממים וכיוצא בהם' כמו שיתבאר בסי' תפ"א:
ד אבל כוס זה השלישי יכול לשתותו כולו אפילו מחזיק הרבה יותר מרביעית. ואפילו מפסיק הרבה פעמים באמצע שתיית הכוס - אף על פי כן הכל נחשב לכוס אחד אפילו שוהה מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס. ומכל מקום אם הכוס מחזיק הרבה יותר מדאי - לא ישתנו כולו שלא ישתכר:
ה ואפילו בכוס קטן אם שתה ממנו רוב רביעית או יותר והיה בדעתו שלא לשתות עוד ממנו ואחר כך נמלך לחזור ולשתות עוד ממנו - כיון שצריך לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לשתות, אסור לו לשתות ממנו (או מכוס אחר) אפילו אינו יין אלא שאר משקה שהוא חמר מדינה - מפני שנראה כמוסיף על הכוסות שתקנו חכמים כמו שנתבאר בסי' תע"ג:
ו מצוה לחזור אחר זימון לאמירת ההלל כדי לומר הודו בשלשה, דהיינו שהאחד יאמר לשנים שעמו: הודו לה' וגו', והם יענו אחריו: הודו לה' וגו'. וכן: באנא ה' וגו' כמו שנתבאר בסי' תכ"ב, עיין שם הטעם.
והגדול שבהן הוא אומר הודו והשנים הקטנים ממנו עונים אחריו. ויכול הגדול ליתן רשות לקטן. ואפילו אם אותן השנים אכלו בבית אחר וכבר קראו את ההלל לעצמן - מצטרפין לזימון להלל.
ומכל מקום מי שאין שנים אוכלין עמו בבית - אין צריך לחזור אחר שלשה אנשים מבית אחר אלא די באשתו ובניו שהגיעו לחינוך שיענו אחריו. ואף שלכתחלה מצוה מן המובחר לומר: הודו ואנא בג' אנשים שהגיעו לכלל מצות - מכל מקום אין צריך להקפיד כל כך בשביל זה לטרוח אחריהם ולהביאם מבית אחר אלא די באשתו ובניו שהגיעו לחינוך.
ויכול ליתן רשות לקטן לומר אנא וגו' והוא יענה אחריו. אבל הודו לא יענה אחר הקטן אלא יתחיל הוא בעצמו והקטן יענה אחריו - לפי שהודו הוא תחלת הפרק וכשהקטן מתחיל והוא עונה אחריו נראה כאלו הקטן הוא שלוחו, ותבא לו מארה, שמבזה את קונו לעשות לו שלוחים כאלו.
ומכל מקום: יאמר נא ישראל ויאמרו נא בית אהרן ויאמרו נא יראי ה' - אם אמרם הקטן והוא עונה אחריו: הודו לה' וגו' אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן חזר ואמר גם כן בפני עצמו: יאמר נא וגו'.
אבל אינו יוצא במה ששמע מהקטן, כיון שהקטן הוא פטור מכל המצות שבתורה ואינו חייב בהם אלא (מדברי סופרים) כדי לחנכו במצות:
ז אבל יכול ליתן רשות לאשתו לומר: הודו, ויאמר נא, ויאמרו נא, והוא יענה אחריה: הודו, ויצא ידי חובתו במה ששומע ממנה: יאמר נא, ויאמרו נא וגו'. שאף שהנשים פטורות מכל הלל כמו שנתבאר בסי' תכ"ב - בהלל זה חייבות, ואין שום חילוק ביניהן לאנשים בכל מה שנוהג בלילה זה כמו שנתבאר בסימן תע"ב:
ח וכל זה בהודו שבהלל זה, אבל להודו שבהלל הגדול - אין צריך זימון כלל. וכן לברכת המזון אין צריך לחזור אחר זימון.
והנוהגין לצאת מבתיהם לבית חבריהם לברך שם ברכת המזון בזימון - הוא מנהג בורות. וגם יש איסור בדבר אם יוצאין מבתיהן אחר אכילת אפיקומן - שאסור להם לטעום כלום בבית שהלכו לשם ואם כן האיך יברכו שם ברכת המזון, הלא ברכת המזון צריך לברך במקום גמר האכילה. ואי אפשר להם לחזור ולאכול האפיקומן בבית שהלכו לשם שאין אוכלין אפיקומן בב' מקומות, אפילו לא אכל במקום הראשון כזית. אלא אם הם רוצים ילכו לשם קודם אכילת אפיקומן ויאכלו שם האפיקומן ויברכו שם ברכת המזון והלל בזימון. או יאכלו האפיקומן ויברכו ברכת המזון בביתם ואח"כ ילכו לשם אם ירצו לומר הלל בזימון שלשה אנשים:
ט נהגו שבעל הבית האומר ההגדה הוא מברך ברכת המזון בלילה זה אף אם יש שם אורח שנאמר: וטוב עין הוא יבורך - חסר וא"ו, כלומר יברך. ולמדו חכמים מכאן שאין נותנין לברך ברכת המזון אלא למי שהוא טוב עין, ובלילה זה נקרא בעל הבית האומר ההגדה טוב עין שאומר: כל דכפין ייתי ויכול. ומכל מקום יכול ליתן רשות לברך לאחר: