ל זמן הנחתן ובו ה' סעיפים:

א לילה זמן תפילין הוא מן התורה. שזה שנאמר: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה - שמשמעו ימים ולא לילות.  אין הכתוב מדבר בחוקת התפילין אלא בחוקת הפסח. שנאמר למעלה: "ועבדת את העבודה הזאת וגו'".

אבל חכמים אסרו להניח תפילין בלילה - מפני שהוא זמן שינה, וגזירה שמא ישכח וישן בהם. ואסור לישן בתפילין, מטעם שיתבאר בסי' מ"ד.

ולכן אף לאחר שעלה עמוד השחר, שהוא יום לכל המצות האמורות בתורה - אסור להניחן עד שתגיע עת קימה משינה לרוב בני אדם. דהיינו עד שיאיר היום בכדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. והוא שיהיה חבירו הרגיל עמו קצת - שאלו רגיל עמו הרבה, יכירנו אפילו מרחוק. ואם אינו רגיל עמו כלל - לא יכירנו אפילו בקרוב מאוד:

ב אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה - מותר ואין מורין כן הלכה למעשה - שמא יבאו להניחן לכתחילה בלילה.

ולכן לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים, שמא יטעו לומר שמותר להניחן לכתחילה בלילה, אלא א"כ הוא בבית המדרש - שביושבי בית המדרש אין לחוש שיטעו.

ואם לא חלץ תפיליו כשהגיע צאת הכוכבים מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשומרן - מותר ומורין כן.

(וצריך שיאמר לרואים שעושה כדי לשומרן)

אבל אסור להניחן עליו לכתחלה בלילה כדי לשומרן.

(ואם מניחן עליו מבעוד יום בשביל שיהיו עליו בלילה כדי לשומרן - מותר ואין מורין כן להניחן לכתחילה בשביל כך):

ג היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום - יכול להניחן קודם יציאתו וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך - שאין לחוש שמא ישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך.

במה דברים אמורים, בהולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהילוכו. אבל הרוכב או יושב בקרון שיוכל לישן - אסור להניחן קודם זמנן:

ד היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, דהיינו צאת הכוכבים, ואינו רוצה לחולצן ולישא אותן בידו, שמא יפלו מידו - מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו. מפני הרואים, שלא יטעו לומר - מותר להניח תפילין לכתחילה בלילה.

וכן היושב בבית המדרש ותפילין בראשו, וקידש עליו בערב שבת ויום טוב שאין זמן תפילין, ואינו יכול לחלוץ ולהניחן שם בבית המדרש שבשדה, מפני שאינו מקום המשתמר - מניח ידו עליהן עד שיבא לביתו. שמשום בזיון התפילין התירו להכניסן דרך מלבוש לעיר.

ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם - חולצן ומניחן שם. ולא ילך בהן יותר בעיר בין בלילי שבתות ויום טוב בין בלילי החול:

ה מי ששכח ולא הניח תפילין כל היום ונזכר אחר שהתפלל תפלת ערבית מבעוד יום - יש מי שאומר: שאסור לו להניחן אז, לפי שכבר עשאו לזמן זה לילה. (וזמן שכיבה - בקריאת שמע ותפלה של ערבית [שהתפלל]) ואם יניח בו תפילין - יחזור ויעשהו יום. והרי הן ב' קולות שסותרות זו את זו. אבל אם הוא לא התפלל עדיין, אפילו הציבור התפללו - אין בכך כלום - כיון שהוא אין עושה ב' קולות שסותרין זו את זו. 

ויש מי שחולק על זה. וטוב לחוש לסברא האחרונה:

How could we say לילה זמן תפילין when in the פסוק it says מימים ימימה?

Why did the חכמים prohibit putting on תפילין at night?

Are you allowed to put them on after עלות השחר?

Why?

When is the earliest you can put on the תפילין?

By what kind of a friend do we measure and why?

If you put them on before צאת הכוכבים are you allowed to keep them on? For how long?

Why can we not teach people this הלכה?

That is why it is necessary to be careful?

What about if he is theבית מדרש ? Why?

If he has his תפילין on after צאת הכוכבים because he has no place to guard them?

He must tell the people?

Can you put them on at night to guard them?

What about to put them on before צאת הכוכבים so they can stay on you at night?

If one wishes to be on the way before it gets light what should he do?

This only applies?

One who is coming from the road with תפילין on his head and צאת הכוכבים arrived and he does not wish to carry the תפילין what should he do?

What about if Shabbos arrived while in בית מדרש and he has nowhere to put hisתפילין ?

If there a space inside the city where he can keep the תפילין safely?

If the צבור davened מעריב before צאת but he did not and he has not put on תפילין on that day yet. Should he put on the תפילין?

What about if he davened with the צבור?