ב"ה, כ"ה טבת, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום הרביעי, בו כותב שנתעורר בו צור מחצבתו שהוא מגזע חסידי חב"ד, ומתחיל ללכת בדרכי החסידות, ויש לו קביעות בלימוד תורתה, ושואל הוראות בזה.
הנה מובן שפרטי אופני הלימוד זמנו וכו', אינם דבר השוה לכל נפש ותלוי גם בתנאי הזמן, ולכן טוב שיתייעץ בזה עם זקני אנ"ש הנמצאים בסביבתו והם יורוהו, נשען על מה שלמדו ושמעו ממדריכי אנ"ש מאז, והנקודה הכללית שצריך להיות שיעור בלימוד תורת החסידות לכה"פ פעמיים במשך המעת לעת, פעם ביום ופעם בלילה, כן צ"ל לימוד תורה זו לפני תפלת הבקר, וכפס"ד הלכה למעשה בשו"ע או"ח סי' צ"ח סוף סעיף א', כי ע"י לימוד זה אפשר להתבוננות בגדלות הא-ל ית', עיי"ש. כן מובן ופשוט שגם בלימוד תורת החסידות צריכה להיות הגישה כמו בשאר חלקי תוה"ק הקדמת נעשה לנשמע ולא להיפך, א[ו] אז תומת ישריו תנחם משא"כ כו', וכמבואר במס' שבת (פ"ח ע"א). והשי"ת יזכהו ויצליחו לבשר טוב בכל האמור, ותגדל הסייעתא דשמיא בכ"ז ע"י שישפיע גם על חבריו לקרבם לאור ומאור שבתורה הדרכתה ומנהגה.
בברכת הצלחה בכל האמור.
נ.ב.
במ"ש מהו הטעם לגידול הזקן, מבואר בארוכה ע"פ נגלה בשו"ת הצ"צ יו"ד סי' צ"ג, וע"פ פנימיות התורה בפירוש המלות להצ"צ על הפסוק והוא רחום יכפר עון, נדפס בדרך מצותיך חלק שני ובמילואים לתהלים עם פירוש הצ"צ עמוד תרכ"ו, יעו"ש דבריו כי נעמו, ועד כמה נוגע הדבר ביחוד לבחורים.