ב"ה, ג' טבת, תשט"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה שמואל מנחם מענדל שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מז' כסלו.
הנה יהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידע עוד מכל צער ועגמת נפש ואך טוב יבשר בהנוגע לעצמו ולכל המשפחה.
ומ"ש אודות אמירת הלל ע"י אבל היורד לפני התיבה, הנה לפלא השאלה על זה, כיון שזה כחמש שנים שנדפס מנהגנו בקונטרס חנוכה, מאמר הצ"צ ברוך שעשה נסים הוצאת קה"ת תשי"א...
בהשאלה: א) אם לשכור אחר שיאמר קדיש אחר הזקנה ע"ה כיון שבנים אין לה והנכדים אומרים בלאה"כ קדיש אחר בנה - האב ע"ה.
נ"ל כיון שיש מעלה באמירת נכד ובפרט בני בן לגבי אחר, יאמרו הנכדים, ועפמש"כ באחרונים (ראה קצש"ע סכ"ו סט"ז. שד"ח אבלות ס"ק נג. כל בו ע' שעו) דקדיש אחד עולה לשני מתים. בזרע אמת (הובא בשד"ח אבלות ס"ק קנח) ל"מ כן. וי"ל דשאני שם דעכ"פ קרוב יאמר משא"כ לשכור אחר. וצ"ע בהס' הנ"ל בפנים. ואינם תח"י.
ב) אם לומר הקדיש לאחר הזקנה לאחר גמר י"א חדש דפטירת האב דיש לחוש דהוי כמשוי' לי רשע בעיני השומעים.
בס' משנת דרע"ק (הובא באלף המגן ע"ס מט"א ובהשמטות מהרש"א ביו"ד) מוכח דאין לחשוש להנ"ל. וכ"כ בכנף רננה (הובא בכל בו ע' שס"ט) וכ"מ בקצשו"ע הנ"ל. ומסיים בטוב.
בפ"ש כל חברי צעירי אגודת חב"ד שי'.