ב"ה, ג' טבת, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
לפלא קצת שמשילהי חשון לא נתקבלו מהם כל ידיעות, ויה"ר שיהי' זה סימן לטובה שהכל בסדר, וכיון דאזלינן מימי חנוכה שאחת ההוראות מזה היא דהלכה כבית הלל דמוסיף והולך דמעלין בקדש, הרי גם בפעולותיהם יקוים פסק זה, ות"ח על הבשו"ט ומפורטות שיודיעו.
במה שמסיים במכתבו שאינו רואה דבר מתאים בהנוגע לשידוך וגם לא דרך לפעולה, הרי פשוט ששני הענינים מופרכים, וכמרז"ל בנות ישראל נאות הן, שהפירוש בזה הן בגשמיות והן ברוחניות, והדרך לפעולה הוא כמו שעושים שאר האברכים יראי ד' בכגון דא, הוא ע"י ממוצע, והוא הדבר אשר כתבתי לו איזה פעמים שכנראה מתרשל בענין זה, ומתאים לטבע בני אדם בכיו"ב ככל שיגדל משך זמן ההתרשלות, קשה יותר להפטר ממנה, אבל כיון שמוכרח קיום פסק רז"ל שצריך לחזור כאדם המחזר אחר אבידתו, וידוע שדברי תוה"ק הם לא במליצה יפה אלא שמתאימים הענינים להביטוים בהם משתמשים, הנה ידע שזהו אבידה, וכל יום שעובר בלעדי זה יום חסר הוא במדה ידועה, וכבר האריכו רז"ל בסוגיא דיבמות, כל השרוי בלא כו', ואחכה לבשו"ט בהקדם היותר אפשרי...