ב"ה, י"ד כסלו, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו, בו כותב אשר אף שנמצא בישיבת תומכי תמימים למעלה משנה, בכל זה אינו מרגיש שינוי בעצמו כו' וכו'.
והנה ידוע פסק רז"ל שאין אדם מעיד על עצמו, כי קרוב הוא אצל עצמו, וכמו שבנגלה עדותו פסולה הן לזכות והן [לחובה] וה"ה גם בנוגע לחובת הלבבות, ולדעתי אין בזה אלא עצת היצה"ר הרוצה לבלבלו מלעלות בדרך ובמסילה העולה בית א-ל על ידי תחבולות שונות ומשונות, ואף שאולי יכול הי' להשתנות יותר מאשר נשתנה, אבל ח"ו לומר שאין בו שינוי במשך של י"ב חדש, וכמ"ש מדבר שקר תרחק.
וכדי שיתחיל להרגיש בגלוי את השינוי (אף שלכאורה אינו מובן הצורך בהרגש דוקא), והעיקר שישנה בכל האפשרי למעליותא, יהי' זהיר בטבילת עזרא, יתן בכל יום חול קודם התפלה איזה פרוטה לצדקה, וילמוד בפנימית התורה קודם התפלה, ובמילא תתקבל יותר תפלתו, שהתחלת בקשת צרכיו של אדם שהם י"ב האמצעיות הוא חננו מאתך חכמה בינה ודעת,[1].
בברכה שילמוד תורת ה' בהתמדה ובשקידה ומתוך יראת שמים ולקיום המצות בהידור ולבשו"ט בכל האמור.