ב"ה, כ"ג מ"ח, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ט חשון והמוסגר בו.
כבקשתו יזכירוהו ואת כל ב"ב שיחיו בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לשנת הצלחה, שאחד הענינים בזה הוא שגם כל יומא ויומא עביד עבידתי', עבידתי' של יום המתאים ועבידתי' של האדם מיוחד זה, שאין היכולת - ובמילא גם הנדרש העבידתי' - של כאו"א שוין.
בטח ידוע לו פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומועתק גם בלוח היום יום, אשר ככל גודל ערך ענין אפיית לחם, אשר לחם לבב אנוש (אפילו אָנוש) יסעד, הנה הרי מי שביכולתו להיות נוקב מרגליות ואב"ט, אינו יוצא כלל ידי חובתו ע"י העסק באפיית לחם.
וכתב זה במכתב לאחד מהתמימים, מענה על שהודיעו שקבע שיעורים בנגלה כו' וכו'.
ומזה פשוטה ההוראה לכאו"א מאתנו וגם הוא בכלל, אשר ככל שיעריכו הערכה אמיתית עבודתו בהחזקת היהדות בכלל, אינו יוצא בה ידי חובתו כלל וכלל, כיון שזכה להתגדל בבית חסידותי דחסידות חב"ד, וגם טעם במדה ידועה ואולי גם במדה חשובה מתורת חסידות זו הדרכותי' ומנהגי' אשר מהיסודות שלה הם הפצת (דוקא) המעיינות חוצה (דוקא), וכבר ידועה שיטת חסידות חב"ד, שכל ענין צריך להעשות באופן שיוקלט בפנימיות, וברובא דרובא בקראי הנכתב על ידו במכ"ע, עדיין לא מצאתי שמתעסק הוא במילוי תפקידו הפנימי והנפשי הנ"ל.
מובן שאין כוונתי בדוקא שינצל המכ"ע בכיוון זה, כי הרבה דרכים לעבודה זו, ועל האדם העובד לבחור בדרך הכי יעילה ובת קיימא, ורצוני בהנ"ל רק לאמר שלא שמעתי שמנצל כשרונותיו באופנים אחרים, וגם במאמריו הנ"ל לא נצלו לע"ע בהפצת המעיינות חוצה, ומובטחני שבהתבוננות אפילו קלה ימצא כמה אופנים לפעול בכשרונותיו דוקא בענין זה, וע"ד דרשת רז"ל כבד את ה' מהונך אל תקרי מהונך אלא מחונך, ממה שחוננך.
ויה"ר שיתבונן בזה בהקדם, ובמילא יתחיל בזה בהקדם ויהי' בהצלחה, ובמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה יוסיף זה בקבלתם הוא וזוגתו שיחיו רוב נחת חסידותי מכל יו"ח וגם מעצמם.
בברכה.