המצווה הר"א
הציווי שנצטווינו להיות השכיר אוכל בשעת עבודתו מן הדבר שעובד בו אם אותו הדבר מחבר לקרקע.
והוא אמרו יתעלה: "כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו'; כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך" (דברים כג, כה-כו).
וכבר נתבאר בגמרא [בבא] מציעא, שמשני פסוקים אלו למדנו שאדם אוכל במחובר בשעת גמר מלאכה, ושלא יספיק לנו אחד הפסוקים בלי האחר, על דרך שביארנו לעיל על אמרם 'עד שיאמרו שני כתובים, ואם לאו לא שמענו'.
הנה זו מצוות עשה שעניינה הושג משני פסוקים אלו, כלומר: שירשה לשכיר לאכול מן המחובר, ובפרוש אמרו: "ואלו אוכלין מן התורה".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ז' מ[בבא] מציעא.