המצווה הקצ"א
הציווי שנצטווינו למנות כהן שינאם לפני העם את נאום המלחמה.
ויחזיר מי שאינו ראוי שילחם, הן מפני חולשתו, הן מפני שמחשבותיו תלויות בדבר הגורם לו חוסר גישה למלחמה. והם שלושת הדברים שביאר הכתוב, ורק אחר כך מתחילים במלחמה.
וכהן זה נקרא: "משוח מלחמה".
ויאמר בנאומו כלשון הנזכר בתורה.
ויוסיף בעניין זה דברים המעוררים את העם למלחמה ומביאים אותם למסור את נפשם על ניצחון דת ה', ועל הנקמה בסכלים המקלקלים את סדר הישוב.
והוא אמרו יתעלה: "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן" (דברים כ, ב).
ואחר כך יצווה להכריז בשורות הצבא להחזיר רכי הלבב, וכל מי שבנה ולא ישב או נטע ולא אכל, או ארש ולא כנס, כמו שבאר הכתוב.
והוא אמרו: "ודברו השטרים" (דברים כ, ה).
אמרו בגמרא:"ודברו השטרים - כהן מדבר ושוטר משמיע".
וכל זה, כלומר: נאום משוח מלחמה וההכרזה בעורכי המלחמה, אינו חובה אלא במלחמת הרשות ובה נוהג דין זה;
אבל מלחמת מצווה - אין בה שום דבר מכל זה, לא נאום ולא הכרזה, כמו שנתבאר בפרק ח' מסוטה.
ושם נתבארנו דיני מצווה זו.