Enjoying this page?

010 - הִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב פֵּרֶק י

הִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב פֵּרֶק י

א עַם הָאָרֶץ[1]--אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא, וְיֶשְׁנוֹ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת[2] - הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת טָמֵא. וּבְגָדָיו מַדְרֵס[3] לִטְהָרוֹת[4]. וְאִם נָגְעוּ בְּגָדָיו בְּאֹכָלִין וּמַשְׁקִין[5] - הֲרֵי הֶן טְמֵאִין. וְאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס מֵאַוֵּירוֹ[6] - הֲרֵי זֶה טִמְּאָהוּ. וְשׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה עַל מַגָּעָן, אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָתָן בְּסָפֵק.[7] וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַטְּהָרוֹת[8] - לְפִי שְׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי טֻמְאוֹת וּטְהָרוֹת. וּלְעוֹלָם הוּא בַּחֲזָקָה זוֹ,[9] וְאֵינוּ נֶאֱמָן[10] עַל הַטְּהָרוֹת עַד שֶׁיְּקַבַּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת.[11] וּמַה הֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת: שֶׁיְּקַבַּל עָלָיו? שֶׁיְּהֶא נִזְהָר בַּטֻּמְאוֹת שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא בָּהֶן[12], וּבַטְּהָרוֹת שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אוֹתָן[13], וְיִזָּהֵר בִּנְטִילַת יָדַיִם,[14] וּבְטַהְרַת הַיָּדַיִם[15]; וְשֶׁלֹּא יִקַּח מֵעַם הָאָרֶץ לַח[16], וְלֹא יִתְאָרַח אֵצֶל עַם הָאָרֶץ[17], וְלֹא יְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ[18].

ב הַבָּא לְקַבַּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת חוּץ מִדָּבָר אֶחָד מֵהֶן[19] - אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג[20] בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ[21] - מְקַבְּלִין אוֹתוֹ[22] וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ עִסְקֵי טֻמְאָה וְטַהְרָה. וְאִם לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּבֵיתוֹ, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְטַהְרַת הַיָּדַיִם תְּחִלָּה[23], וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לַטְּהָרוֹת[24]. וְאִם אָמַר אֵינִי מְקַבֵּל אֵלָא לְטַהְרַת יָדַיִם[25] - מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. קִבַּל לַטְּהָרוֹת וְלֹא קִבַּל לַיָּדַיִם, אַף לַטְּהָרוֹת אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ.[26] כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתוֹ, חוֹשְׁשִׁין לוֹ כָּל שְׁלוֹשִׁים יוֹם, עַד שֶׁיִּלְמֹד, וְיִהְיֶה רָגִיל בַּטְּהָרוֹת. וְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם מִשֶּׁקִּבַּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת--הֲרֵי בְּגָדָיו טְהוֹרִין, וְכָל אֹכָלָיו וּמַשְׁקָיו טְהוֹרִין, וְנֶאֱמָן עַל כָּל הַטְּהָרוֹת כִּשְׁאָר הַחֲבֵרִים, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ תַּלְמִיד חֲכָמִים.

ג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים--הֲרֵי הֶן בְּחֶזְקַת טַהְרָה[27], וְנֶאֱמָנִין[28], וְאֵינָן צְרִיכִין לְקַבַּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת. אֲבָל מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִלְסוּל[29] בְּעַצְמָן--שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹסְרִין טְהָרוֹת אַפִלּוּ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, עַד שֶׁיְּקַבַּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת.

ד זָקֵן[30] וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה[31] - אֵינוּ צָרִיךְ לְקַבַּל[32], שֶׁכְּבָר קִבַּל מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב[33].

ה הַמְּקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת, צָרִיךְ לְקַבַּל בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה חֲבֵרִים. וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, אֵין צְרִיכִין לְקַבַּל בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה חֲבֵרִים - מִפְּנֵי שְׁהוּא מְלַמְּדָן, וּמַרְגִּילָן בְּדֶרֶךְ טַהְרָה. וְאֵשֶׁת חָבֵר וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וַעֲבָדָיו, הֲרֵי הֶן כְּחָבֵר; וְחָבֵר שֶׁמֵּת--אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּחֶזְקַת חֲבֵרִים, עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ.

ו אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר, וְכֵן עַבְדּוֹ[34] שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר--הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין לְקַבַּל עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה.[35]; אֲבָל אֵשֶׁת חָבֵר אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ, וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ[36]אֵין צְרִיכִין לְקַבַּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה.

ז עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבַּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת, וְהָיוּ לוֹ טְהָרוֹת כְּשֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ, וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ - בִּזְמָן שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בָּהֶן אֲחֵרִים, הֲרֵי הֶן אֲסוּרוֹת כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם[37] וְאִם הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעַסַּק בָּהֶן - הֲרֵי הֶן מֻתָּרוֹת לוֹ[38], וַאֲסוּרוֹת לְכָל אָדָם[39]. וְנִשְׁאָל הֶחָבֵר עַל טְהָרוֹתָיו, וּמוֹרֶה בָּהֶן טַהְרָה לְעַצְמוֹ; וְאֵין חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּכָּךְ [שמשקר על טהרות עצמו].

ח חָבֵר שֶׁנַּעֲשָׂה גַּבָּאי לַמֶּלֶךְ[40], אוֹ מוֹכֵס[41], וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן[42] - דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ; פֵּרַשׁ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים - הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם[43], וְצָרִיךְ לְקַבַּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה.

ט עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבַּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת, וְנֶחְשָׁד לְדָבָר אֶחָד[44] - אֵינוּ חָשׁוּד אֵלָא עַל אוֹתוֹ דָּבָר.[45] וְכָל הֶחָשׁוּד לֶחָמוּר, נֶחְשָׁד לַקַּל; וְהַנֶּחְשָׁד לַקַּל, לֹא נֶחְשָׁד לֶחָמוּר.

י חָבֵר שֶׁנֶּחְשָׁד עַל הַטְּהָרוֹת, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אֹכָלִין טְמֵאִין בְּחֶזְקַת שְׁהֶן טְהוֹרִין[46] - הֲרֵי זֶה אֵינוּ נֶאֱמָן לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה.

יא הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אוֹ עַל הַתְּרוּמָה, שֶׁמְּכָרָן לְשֵׁם חֻלִּין--הֲרֵי זֶה חָשׁוּד עַל הַטְּהָרוֹת: שֶׁהֶחָשׁוּד עַל דָּבָר שֶׁלַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים; וְהָאֹכָלִין הַטְּמֵאִין, אֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים אֵלָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר. וְכָל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר--נֶאֱמָן לְהָעִיד בּוֹ לַאֲחֵרִים, וְלָדוּן בּוֹ לַאֲחֵרִים: חֲזָקָה הִיא שְׁאֵין אָדָם חוֹטֶא, כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ אֲחֵרִים.

  1. 1 [איש ריק שאינו מדקדק במצוות]
  2. 2 [היינו אפילו אם הוא עם הארץ שמדקדק במצוות, אמנם אינו בגדר חבר= תלמיד חכם]
  3. 3 [טמאים טומאת מדרס זב או נדה כו']
  4. 4 [למי שבא לאכול חולין בטהרה. שמא אשתו נדה ישבה על בגדיו וטמאם מדרס]
  5. 5 [בגדים שטמאים מדרס מטמאים רק אוכלין ומשקין ולא כלים]
  6. 6 [מתוכו של הכלי חרס, (אם צריך דוקא לנגוע או שגם בתוך אויר הכלי כחר מטמא?) כי כלי חרס אינו מטמא מגבו. ובשאר כלים מטמא כשנוגע מגבו (למה נקטינן בפירוש רק כלי חרס?)]
  7. 7 [ואף שבדרך כלל כיון שיש איסור בשריפת תרומה אין שורפין על הספק (אלא תולין), אבל ספק זה שמא אשתו נדה ישבה עליהן החמירו בו חכמים ששורפין]
  8. 8 [להעיד שאלו הטהרות לא נטמאו]
  9. 9 [שהוא ובגדיו טמאים]
  10. 10 [להעיד]
  11. 11 [היינו שמתחייב להתנהג כחבר =תלמיד חכם]
  12. 12 [לא יטמא את עצמו ללא טעם]
  13. 13 [כשהוא טמא לא יגע בטהרות]
  14. 14 [ליטול ידיו לפני הסעודה]
  15. 15 [לשמרם שישארו טהורים במשך הסעודה]
  16. 16 [כגון פירות שנרטבו לאחר לקיטתן מן האילן שהוכשרו לקבל טומאה, ושמא נטמאו אצל העם הארץ]
  17. 17 [כי שמא יאכילנו דברים טמאים]
  18. 18 [כי כסותו של העם הארץ הם טמא מדרס כנ"ל, ושמא יגע בהם. ולכן אם רוצה לארחו צריך המארח ליתן לו בגדים]
  19. 19 [שנזכר לעיל שצריך לקבלם]
  20. 20 [שנזהר כחבר]
  21. 21 [שאין לחשוש שעושה כדי לרמות]
  22. 22 [לחבר]
  23. 23 [היינו שמתחילים בזה שנחשב לחבר שנוטל ידיו לפני אכילה, ומותר לחבר לאכול משלו, אבל בגדיו וכו' עדיין טמאים מספק]
  24. 24 [ונחשב לחבר גמור]
  25. 25 [היינו שלא יאכל בלי נטילת ידים, וידיו יהיו טהורים אם יגעו בתרומה, אבל לא קיבל על עצמו באופן כלל שלא יטמא את עצמו, או לא יטמא שאר דברים כשהוא טמר]
  26. 26 [כיון שעיקר חולין בטהרה זהו בשעת הסעודה וזה קיבל עליו. ועיין ברמבם לעם ההפרש בין הלכה זו למי שמקבל עליו חוץ מדבר אחד שאין מקבלין אותו].
  27. 27 [ואין לנו לחשוש שמא בגדיהם טמאים]
  28. 28 [להעיד על דברים שטהורים הם]
  29. 29 [חומרא יתרה]
  30. 30 [תלמיד חכם]
  31. 31 [של חכמי תורה]
  32. 32 [אפילו משחרב בית המקדש]
  33. 33 [כי אין מקבלים בישיבה רק מי שהוא חבר שקבל]
  34. 34 [של עם הארץ]
  35. 35 [לפני שסומכין עליהן, צריכים לקבל על עצמן כל הקבלות כמי שבא לקבל עליו חברות מתחלה. ואינו מועיל זה שנשאו או נמכרו לחבר]
  36. 36 [אפשר לסמוך עליהן ו]
  37. 37 [בין לו בין לאחרים.]
  38. 38 [כי בעצמו לעצמו נאמן]
  39. 39 [כי לאחרים אינו נאמן אף שאומר שבעצמו נתעסק בהן]
  40. 40 [לגבות מסים למלך]
  41. 41 [לגבות מס מכס.]
  42. 42 [ותפקידים אלו יש בהם משום גזילה של העם]
  43. 43 [היינו עם הארץ ולא חבר]
  44. 44 [מהדברים שקיבל עליו]
  45. 45 [ועדיין נשאר בחברותו לשאר הדברים]
  46. 46 [כיון שמכר טמא בחזקת טהרה, זה חמור מהנ"ל שנחשד לדבר אחד היינו שאכל שלא בטהרה וכיו"ב]