הִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת פֵּרֶק יד

א מִתְנַדֵּב אָדָם וְנוֹדֵר עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וְכָל מִין שֶׁיִּרְצֶה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מְנָחוֹת הַבָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה; וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר מִנְחָה מִמִּנְחוֹת נְסָכִים לְבַדָּהּ, מֵאֵיזֶה מִין מִשְּׁלֹשֶׁת מִינֵי מִנְחוֹת נְסָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ; אוֹ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה--מִפְּנֵי שְׁהֶן כְּקָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמָר "וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה יג,לא).

ב שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין אוֹ נוֹדְרִין קָרְבָּן אֶחָד, עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים; אַפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת שֶׁלְּתוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה, מְבִיאִין אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת. אֲבָל הַמִּנְחָה, אֵינָהּ בָּאָה בְּשֻׁתָּפוּת. וּדְבָרִים אֵלּוּ, דִּבְרֵי קַבָּלָה הֶן.

ג הִנִּיחַ מִנְחָה לִשְׁנֵי בָּנָיו, וּמֵת--הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אוֹתָהּ.

ד אֵיזֶה הוּא נֶדֶר, וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, אוֹ הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים, אוֹ הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, אוֹ הֲרֵי דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עָלַי עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים--זֶה הוּא הַנֶּדֶר; אֲבָל הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ אוֹ דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים, אוֹ הֲרֵי הָעִשָּׂרוֹן הַזֶּה מִנְחָה--זוֹ הִיא נְדָבָה.

ה מַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת: שֶׁהַנּוֹדֵר--אִם הִפְרִישׁ קָרְבָּנוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב כְּמוֹ שֶׁנָּדַר; וְהַמִּתְנַדֵּב וְאָמַר זוֹ--אִם מֵת אוֹ נִגְנַב, אֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ.

ו הָאוֹמֵר דְּמֵי שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה, וּדְמֵי בַּיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן, וּמֵת הַשּׁוֹר, וְנָפַל הַבַּיִת--חַיָּב לְשַׁלַּם; אָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא אֶתְחַיַּב בְּאַחְרָיוּתָהּ, אֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ.

ז כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ, לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת--אֵינוּ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה; וְהָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ, וְהִקְרִיבָהּ בְּבַיִת זֶה--לֹא יָצָא. שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבַיִת זֶה--אִם הִקְרִיבָהּ בַּמִּקְדָּשׁ, יָצָא. הִקְרִיבָהּ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת, יָצָא: הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר עוֹלָה, עַל מְנַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ; וְעָנוּשׁ כָּרֵת, עַל הַעֲלָיָתָהּ בַּחוּץ. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, עַל מְנַת שֶׁאֲגַלַּח בְּבַיִת זֶה--אִם גִּלַּח שָׁם, יָצָא: הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר לְצַעַר עַצְמוֹ, וַהֲרֵי צִעַר; וְאֵינָהּ נְזִירוּת.

ח חַטָּאת וְאָשָׁם אֵינָן בָּאִין אֵלָא עַל חֵטְא, וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵי זוֹ חַטָּאת אוֹ אָשָׁם--לֹא אָמַר כְּלוּם. הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְחַטָּאתִי אוֹ לַאֲשָׁמִי, אוֹ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ לְחַטָּאתִי אוֹ לַאֲשָׁמִי--דְּבָרָיו קַיָּמִים.

ט הָאוֹמֵר קָרְבַּן מְצֹרָע זֶה, אוֹ יוֹלֶדֶת זוֹ עָלַי--אִם הָיָה אוֹתוֹ מְצֹרָע אוֹ הַיּוֹלֶדֶת עֲנִיִּים, מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָנִי; וְאִם הָיוּ עֲשִׁירִים, מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָשִׁיר, אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹדֵר עָנִי.

י הָאוֹמֵר חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ וְעוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו שֶׁלִּפְלוֹנִי עָלַי--אִם רָצָה אוֹתוֹ פְּלוֹנִי--הֲרֵי זֶה מַנִּיחוֹ לְהַקְרִיבָן עַל יָדוֹ, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. רָצָה בְּשָׁעַת הַפְרָשָׁתוֹ, וְלֹא רָצָה בְּשָׁעַת הַקְרָבָה אֵלָא חָזַר בּוֹ--בָּעוֹלָה וּבַשְּׁלָמִים--מַקְרִיבָן, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּהֶן: אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה עַתָּה, שֶׁהֲרֵי רָצָה בְּשָׁעַת הַפְרָשָׁה. אֲבָל בַּחַטָּאת וְאָשָׁם--לֹא נִתְכַּפַּר לוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

יא הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶן נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה--חַיָּב בְּכֻלָּן; כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִין, לֹא נִתְחַיַּב כְּלוּם. הֲרֵי עָלַי כִּנְדָבוֹת כְּשֵׁרִין, הֲרֵי זֶה נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן. וְכָל כִּנּוּיֵי קָרְבָּן, כְּקָרְבָּן.

יב אֵין הַנּוֹדֵר וְלֹא הַמִּתְנַדֵּב חַיָּב, עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוּ שׁוֹוִין. כֵּיצַד: הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, וְאָמַר שְׁלָמִים, אוֹ שֶׁהִתְכַּוַּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה, וְאָמַר שְׁלָמִים--לֹא אָמַר כְּלוּם. נִתְכַּוַּן לִנְדֹּר בָּעוֹלָה, וְאָמַר קָרְבָּן, לִנְדֹּר בְּחֶרֶם, וְאָמַר הֶקְדֵּשׁ--דְּבָרָיו קַיָּמִים: שֶׁהָעוֹלָה קָרְבָּן, וְהַחֶרֶם הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה. בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת, אֵינוּ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; אֵלָא אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ, וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם--חַיָּב. כֵּיצַד: גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁזּוֹ עוֹלָה, אוֹ שֶׁיָּבִיא עוֹלָה--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא, שֶׁנֶּאֱמָר "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ" (שמות לה,ה): בִּנְדִיבַת הַלֵּב, יִתְחַיַּב לְהָבִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה מִנִּדְרֵי קֳדָשִׁים וְנִדְבוֹתָן.

יג אֶחָד נְדָרִים וּנְדָבוֹת, עִם שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן מֵעֲרָכִים וְדָמִים וּמַעַשְׂרוֹת וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים--מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיָּבִיא הַכֹּל בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה" (דברים יב,ה-ו): כְּלוֹמַר, בְּעֵת שֶׁתָּבוֹא לָחֹג, תָּבִיא כָּל מַה שֶׁאַתָּה חַיָּב בּוֹ וְתִתֵּן כָּל חוֹב שֶׁעָלֶיךָ, לְשָׁם. הִגִּיעַ הָרֶגֶל, וְלֹא הֵבִיא--הֲרֵי זֶה בִּטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה; עָבְרוּ עָלָיו שָׁלוֹשׁ רְגָלִים, וְלֹא הִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּדַר אוֹ הִתְנַדַּב, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן הָעֲרָכִים וְהַחֲרָמִים וְהַדָּמִים--הֲרֵי זֶה עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" (דברים כג,כב): אֵינוּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שְׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

יד הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ, וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי רְגָלִים, וְנָפַל בָּהּ מוּם, וּפְדָיָהּ עַל גַּב בְּהֵמָה אַחֶרֶת--אֵינוּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאַחֶרֶת שָׁלוֹשׁ רְגָלִים. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, עוֹבֶרֶת בְּבַל תְּאַחַר; אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ, אֵינוּ עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחַר.

טו כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלוֹשׁ רְגָלִים--לֹא נִפְסְלוּ, אֵלָא מַקְרִיבָן וּכְשֵׁרִים; וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אַחַר הַשָּׁלוֹשׁ רְגָלִים, הוּא עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחַר, וּבֵית דִּין מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד, עַד שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה.

טז אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמָר "לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א,ג), כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי: בֵּין שֶׁנָּדַר וְלֹא הִפְרִישׁ, בֵּין שֶׁהִפְרִישׁ וְלֹא הִקְרִיב--כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב.

יז כָּל חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן: אַף עַל פִּי שְׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א,ג)--כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. אֲבָל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן--הוֹאִיל וְהֶם מְעֻכְּבֵי כַּפָּרָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמֶּא יִפְשְׁעוּ וְיַשְׁהוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן: חוּץ מֵחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן--שֶׁמֶּא יְאַחַר אוֹתָהּ; לְפִיכָּךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ.