בס"ד. מוצאי ש"ק פ' אמור, י"ג אייר*, אור לי"ד אייר, פסח שני, ה'תשל"ח**
להבין ענין פסח שני, ומבאר אדמו"ר הצ"צ במאמרו ד"ה זה[1], דענין פסח שני יובן ע"פ שלשה הקדמות. הקדמה הא' היא ההפרש בין חודש הראשון (ניסן) וחודש השני (אייר) בעבודת האדם. דבחודש ניסן, שהנקודה בו היא יציאת מצרים, היא העבודה דסור מרע, היינו שהרע הוא בתקפו והעבודה היא להיות סור מרע, לצאת ולברוח מהרע, אתכפיא[2]. והעבודה דחודש אייר [דענינו המיוחד של חודש זה שבו הוא נבדל משאר החדשים הוא שבכל יום בו ישנה מצוה מיוחדה (דספירת העומר)[3]] היא העבודה דספירת העומר, שענינה הוא[4] בירור המדות והפיכתם לקדושה, אתהפכא. וזהו מ"ש[5] באחד לחודש השני גו' לצאתם מארץ מצרים, דעבודה הראשונה דיציאת מצרים, חודש הראשון, היא אתכפיא סט"א, ולאח"ז באה העבודה דאתהפכא, עבודה שני' ביציאת מצרים, חודש השני[6]. והקדמה הב' היא החילוק בין שני חדשים אלו בענין הספירות. דחודש הראשון הוא במלכות, ספירה הראשונה מלמטה למעלה, וחודש השני הוא ביסוד, ספירה השני'[7]. ומבאר בהמאמר, דשני הקדמות אלו [ענינם של ניסן ואייר בעבודת האדם, וענינם בספירות] שייכים זה לזה, כמבואר בתו"א ד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים[8] דהבירור שע"י השבטים (שהיו מרכבה לבחינת המלכות), בירור ראשון, הוא רק ביטול היש (דוגמת אתכפיא[9]), והבירור שע"י יוסף הצדיק, בחינת יסוד, בירור שני, הוא שיהי' נכלל באלקות, ביטול במציאות (דוגמת אתהפכא[9]). והקדמה הג' היא, דענין פסח, פסח מלשון דילוג וקפיצה[10], הוא המשכה נעלית ביותר שאינה יכולה לבוא בדרך השתלשלות ורק בדרך דילוג, כמבואר בלקו"ת[11]. ומבאר בהמאמר, דמזה מובן, שגם ענינו של פסח שני[12]הוא דילוג, המשכה שלמעלה מהשתלשלות. והחילוק בין פסח ראשון ופסח שני הוא בהמקום ובהענין שבו נמשכת המשכה זו. דבפסח ראשון כתיב[13] ופסח הוי' על הפתח, שההמשכה שבדרך דילוג (ופסח) היתה בפתח, ספירת המלכות[14], ובנפש האדם – ביראה תתאה (זה השער להוי'[15]) שהיא השורש דסור מרע[16], וההמשכה שבדרך דילוג שבפסח שני היא בספירת היסוד, שענינה בנפש האדם הוא ההתקשרות והאהבה[17], שעי"ז נהפכים המדות שלו לקדושה, אתהפכא.
ב) ואולי יש להוסיף, שהמעלה דפסח שני לגבי פסח ראשון היא לא רק שהדילוג דפסח שני נמשך במקום נעלה יותר, אלא שגם הדילוג עצמו הוא דילוג נעלה יותר. וכמובן גם מזה שנקרא בשם פסח שני, דפירוש הפשוט דפסח שני הוא לא (רק) שהפסח (הדילוג) נמשך בדרגא דשני אלא ש(גם) הפסח (הדילוג) הוא שני, דילוג נעלה יותר מהדילוג דפסח ראשון. ומ"ש בהמאמר דפירוש פסח שני הוא שהדילוג דפסח שני נמשך בהדרגא דשני (יסוד), הוא, כי מעלת הדילוג דפסח שני (שהדילוג הוא נעלה יותר) נראה (גם) בזה שהדילוג נמשך בהדרגא דשני (כדלקמן סעיף ה).
ועפ"ז יש לקשר הביאור הנ"ל (דהצ"צ) שפסח שני הוא דרגא שני' ונעלית בעבודה הבאה לאחרי הקדמת העבודה דפסח ראשון, עם הענין דפסח שני כמו שהוא בפשטות, שהוא תיקון והשלמה למי שלא הקריב פסח[18], כי זה שפסח שני מתקן ומשלים החסרון דזה שלא הקריב פסח הוא מפני שהגילוי דפסח שני הוא דילוג שלא בהדרגה, שאין בו מדידות והגבלות, גם לא המדידות וההגבלות של הדילוג דפסח (ראשון)[19], ולגבי גילוי זה – "איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן"[20].
ג) ויובן זה בהקדים הידוע[21] דמהחילוקים בין ז"א למלכות הוא, שהמלכות היא קצה העליון (מקור) דבי"ע, וז"א הוא קצה התחתון דאצילות. וכיון שבאצילות לא יגורך רע[22], מובן דזה שע"י היסוד (ז"א) נעשה שלימות הבירור, העניןדאתהפכא, הוא כמו שהוא נמשך לברר[23], ועיקר העבודה שמצד ז"א הוא (לא ענין הבירורים, אלא) להמשיך אור[24]. וכמו שהוא בנוגע לספירת היסוד (ענינו של חודש השני בספירות), עד"ז הוא גם בנוגע להעבודה דספירת העומר (ענינו של חודש השני בעבודת האדם), שעיקר ענינה (לפי ביאור אחד[25]) הוא לא בירור המדות דנפש הבהמית אלא המשכת מ"ט שערי בינה, ועד שעי"ז נמשך גם שער הנו"ן[26]. ויש לומר, דזהו גם מה שאייר הוא ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל[27], שהם ד' רגלי המרכבה, שהביטול דמרכבה הוא באופן שמלכתחילה אין מקום לענין של ישות ומכ"ש לרע שצריך לפעול בו ביטול, וכמבואר בתניא[28] בענין האבות הן הן המרכבה[29] שלא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם.
ד) ומכל זה מובן, דבחודש אייר, חודש השני, שני ענינים. העבודה דאתהפכא, תכלית השלימות דסור מרע[30], והעבודה דילכו מחיל אל חיל[31] בקדושה עצמה, ועשה טוב[32]. ויש לומר, דזהו שהמנין דבנ"י בחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים הי' ע"י משה ואהרן[33], כי הענין דסור מרע (שבחודש השני) שייך לאהרן שענינו הוא אוהב שלום ורודף שלום כו'[34], דענין השלום הוא לשלול המחלוקת והפירוד, והענין דועשה טוב (שבחודש אייר) שייך למשה שענינו הוא תורה[35], שמלכתחילה אין שייך בה נתינת מקום לענין הפכי ח"ו[36], דזהו גם מ"ש[37] ותרא אותו כי טוב הוא שמיד כשנולד נתמלא הבית כולו אורה[38].
ויש לומר, דזה שיציאת מצרים היתה ע"י אהרן ומשה[39], אף שהעבודה דיציאת מצרים היא סור מרע, ובסור מרע גופא באופן דאתכפיא, הוא, כי גם העבודה דאתכפיא צריכה להיות באופן שתביא לא רק לאתהפכא, אלא גם להעבודה בהקו דועשה טוב שלמעלה מענין הבירורים. וי"ל שהוא ע"ד המבואר בתניא[40] שגם אלו שעיקר עבודתם הוא אל תהי רשע[41], צריכים להשתדל לקיים את השבועה[41] תהי צדיק, הן בנוגע להיות מואס ברע (הענין דאתהפכא) והן בנוגע להתענג ולשמוח בה' ע"י התבוננות בגדולת א"ס ב"ה (העבודה דקדושה שלמעלה מענין הבירורים).
ה) והנה עד"ז הוא לאידך גיסא, שגם כשנמצאים בהעבודה דחודש אייר (העבודה דאתהפכא, ולמעלה יותר העבודה דמרכבה) צריך להיות רושם מהחיות וההתפעלות של העבודה דאתכפיא, שלכן מזכירין[42] יציאת מצרים גם לימות המשיח[43]. והענין הוא, דכשהרע הוא בתקפו, הנה היראה מהרע גורמת הבריחה ממנו באופן דחפזון[44]. וע"י החפזון דישראל נעשה גם חפזון השכינה[45] כביכול, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות[46]. דחפזון מביא לדילוג שלמעלה מסדר והדרגה. משא"כ העבודה דאתהפכא לאחרי שיצא כבר מהרע, ומכ"ש העבודה דועשה טוב, היא בסדר והדרגה. ולכן צריך להמשיך בה ענין הדילוג דיציאת מצרים. וזהו"ע פסח שני, המשכת הדילוג בהעבודה דועשה טוב, העבודה דחודש השני. שלאחרי הדילוג שהי' בהעבודה דסור מרע (פסח ראשון), נמשך הדילוג גם בהעבודה דועשה טוב (פסח שני). וע"ד מ"ש[47] משכני אחריך נרוצה, דע"י שנפש האלקית פועלת שנפש הבהמית יהי' לה אהבת ה', שהאהבה דנפש הבהמית היא בדרך מרוצה, עי"ז נעשה מרוצה גם בנפש האלקית[48],נרוצה לשון רבים[49]. אבל, לאחרי שנמשך הדילוג בהעבודה דועשה טוב, דילוג זה הוא נעלה יותר מהדילוג דפסח. כי הוא מחמת היראה מהרע (ענין בפ"ע), משא"כ הדילוג שבתומ"צ (העבודה דועשה טוב) הוא מפני שהם חכמתו ורצונו של הקב"ה, בלי גבול האמיתי. ולכן, לאחרי שמתגלה הבל"ג שבהם ע"י הדילוג דסור מרע, הדילוג (ענין הבל"ג שלמעלה מהדרגה) דהעבודה דועשה טוב הוא דילוג גדול יותר[50].
ועפ"ז יובן גם הפתגם של כ"ק מו"ח אדמו"ר[51] שפסח שני שייך לנפש השנית, כי מעלת הדילוג דפסח שני על הדילוג דפסח ראשון הוא, שהדילוג דפסח ראשון הוא מצד ההעלם וההסתר דנפש הבהמית (נפש הראשונה), והדילוג דפסח שני הוא שמתגלה הבל"ג דנפש השנית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש[52]. שגם בהיותה מלובשת בגוף, היא חלק אלוקה ממעל ממש מלשון מישוש[53].
ו) ואולי יש להוסיף, שמעלת הדילוג דפסח שני על הדילוג דפסח ראשון הוא באין ערוך, ועד שהוא דילוג גם לגבי הדילוג דפסח (ראשון). וע"ד מ"ש[54] כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שהגילויים דגאולה העתידה יהיו נפלאות גם לגבי הנפלאות שהיו ביציאת מצרים[55]. וביאור הענין (השייכות דפסח שני לגאולה העתידה[56]) בפרטיות יותר, הנה איתא במדרש[57] שגאולת מצרים [וכן הגאולה מגלות בבל ושאר הגאולות עד להגאולה דלעתיד] היא דוגמת אור הנר, וגאולה העתידה היא כמו אור השמש שאינו נכבה. ומבואר בחסידות[58], דזה שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר, הוא, כי נר הוא בחינת מלכות, והגילוי שהי' בגאולת מצרים, עם היותו גילוי שלמעלה מהשתלשלות, הי' בהתלבשות בבחינת המלכות, כמ"ש ופסח הוי' על הפתח, דפתחהוא מלכות (כנ"ל סעיף א). ומזה מובן, דזה שהגאולה העתידה נמשלה לאור השמש הוא כי הגילוי דלמעלה מהשתלשלות שיהי' אז יהי' בבחינת ז"א[59]. וזוהי השייכות דפסח שני לגאולה העתידה, כי הגילוי דפסח שני הוא ביסוד ז"א, כנ"ל.
ז) ויהי רצון, שמעשינו ועבודתינו[60], ובפרט בהענינים השייכים לפסח שני, יקרבו וימהרו עוד יותר הגאולה העתידה, שגם הגאולה העתידה תהי' באופן של דילוג, כדאיתא במדרש[61] דקול דודי גו' מדלג על ההרים זה מלך המשיח, ואדרבא, בגאולה העתידה יהי' דילוג גדול יותר (דוגמת (אבל למעלה מ)הדילוג דפסח שני שהוא דילוג גדול יותר מהדילוג דפסח ראשון), שלא תהי' בסדר והדרגה מדרגא לדרגא כלל[62], כהפס"ד[63] מיד הן נגאלין, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש. **********
*) יאָרצייט דהוו"ח וכו' הרב ישראל ארי' לייב, אחיו של – יבדל לחיים טובים – כ"ק אדמו"ר שליט"א.
**) יצא לאור בקונטרס פסח שני – תשמ"ט, "לקראת פסח שני הבעל"ט – הננו מוציאים לאור . . מוצש"ק אמור תשמ"ט"