ולהבין שרש טעם קישור וחיבור ושייכות ברית ותורה לבהמ"ז: על בריתך שחתמת וכו' ועל תורתך כו' בברכת הארץ, שארז"ל: כל שלא אמר ברית ותורה כו'.[1]
כי הנה לכאורה צריך להבין קושי' יותר גדולה' מנ"ל דברכת הארץ בזה"ז דאורייתא, דהא כתיב: וברכת על הארץ, י"ל דהיינו בזמן שישראל שרוים על אדמתם כו'?
אך הענין, דהנה הארץ ניתנה לאברהם בזכות המילה, כמ"ש: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם כו' ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם כו'.
וצריך להבין מה ענין ירושת הארץ לענין המילה? ועוד, הרי ישראל נאמנים בבריתו של אברהם אבינו והם בארץ אחרת, והארץ ניתנה בידי זרים, ואיה איפוא הבטחתו ית': לך ולזרעך אחריך לאחוזת עולם כו'?
אך הענין, שבאמת נתקיימה הבטחתו ית' במה שנתן לאברהם ירושת ארץ כנען העליונה ברוחניות, והיא באמת אחוזת עולם לו ולזרעו. ולכן מילה נוהג בזה"ז, וגם ברכת הארץ דאורייתא גם בזה"ז.
וביאור הענין הוא. כי הנה כנען מלשון הכנעה ושפלות, בחי' ביטול, ומלשון תגר וסוחר, כמ"ש בישעי': (סי' כ"ג ח') אשר סוחריה כנעניה נכבדי ארץ. ובהושע: (סי' י"ב ח') כנען בידו מאזני מרמה.
והנה תגר הקונה איזה מקח מן המוכר הוא ע"י ב' דברים. הא', שעושה משיכה והגבהה מרשות חבירו לתוך רשות עצמו, והב', שנותן כסף מידו ליד חבירו.
וכך הנה כתיב: קונה הכל. (עמ"ש מזה בד"ה מי יתנך כאח לי גבי אמצאך בחוץ. ועיין בפע"ח שער העמידה פי"ד, כי ע"י קונה שהוא מזלא עילאה כו' ע"ש) והוא ג"כ עד"ז.
כי הנה עצמותו ית' רם ונשא מגד עלמין רבבות מדרגות לאין קץ, ממכ"ע ומסוכ"ע כו' ואין ערוך כו'. ואפי' צמצום הראשון ירידה גדולה היא אצלו, ומילין דהדיוטא כו'. ובסקירה א' צופה ומביט עד סוף כל הדורות. וכמ"ש בזהר: במחשבה אחת ברא את העולם. ובמשנה: והלא במאמר א' כו'. ולהיות נמשך ממנו סדר ההשתלשלות - הנה כשעלה ברצונו הי': כי חפץ חסד, ואח"כ תלוי במעשה התחתונים, דבאתעדל"ת אתעדל"ע: אם ישים אליו לבו כו', אליך ה' נפשי אשא.
והיינו, ע"י שיתבונן כי: נשמה שנתת בי טהורה היא, ואתה עתיד ליטלה ממני כו' - ולכן גם מעתה יחזירנה אליו ית' גם קודם זמנה, שמאוס בחייו ממש, להעלות נפשו למקור חוצבה, להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש. (ועמ"ש מזה בד"ה להבין פי' ענין י"ג מדות. ועיין בסש"ב ס"פ מ"א) שהיא בחי' העלאה מלמטה: טורי דפרודא להעלותה ליחודו ית'. וה"ז כמשל משיכת והגבהת הקנין הנקנה כו'. (ועמ"ש בד"ה המגביהי לשבת. וזהו ענין משכני אחריך נרוצה כו')
ובאתעדל"ת, רוח אייתי רוח, וממשיך רוח אתעדל"ע בחי' כסף, שהיא בחי' אהבה רבה הבאה מלמעלה: אהבתי אתכם אמר ה' כו'.
וכנודע שיש ב' בחי' אהבה: דחילו ורחימו רחימו ודחילו - הא', היא אהבה שלמטה מן השכל המתבונן כו', ולכן היא בגבול וקצבה לפי ערך השכל. והב', היא בחי' אהבה רבה בלי גבול, בחי': מאד. וכמ"ש כל זה בק"ש: ואהבת את ה' אלקיך בכל נפשך - שהיא בחי' אהבה זוטא: אליך ה' נפשי אשא כו'. ובכל מאודך - היא בחי' אהבה עליונה, בלי גבול, בחי' מאד. והן ענין בחי' מ"ן ומ"ד כו'.
[ונק' אהבה רבה זו בשם כסף, ע"ד מ"ש: נכסף נכספתה לבית אביך. וזהו ענין: גביע הכסף דיוסף צדיק עליון. וזהו ענין: ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, שהם ת' עלמין דכסופין, דהיינו ענג העליון הנמשכים מבחי' עובר לסוחר, מעצמות אור א"ס שלמעלה גם מבחי' המקיפים, כמ"ש בד""ה וישלח יעקב. ועמ"ש מזה סד"ה זה יתנו כל העובר על הפקודים. ועמ"ש עוד מענין ארץ כנען לשון סוחר בד"ה וישב יעקב]
וזהו: ארץ זבת חלב ודבש: חלב - היא בחי' הגדלת המדות, כמו החלב שמגדל איברי הולד, וכך הנה האהבה רבה מגדלת המדות. שאף שמתחלה היתה ג"כ הארת המוחין במדות עכ"ז היו בבחי' קטנות, וע"י אהבה עליונה זו נגדלים בתוספת וריבוי. ודבש - היא מתיקות ותענוג, שהיא בחינת אהבה בתענוגים. וכמ"ש: אז תתענג על הוי' כו'. וזהו: ארץ טוב ורחבה - פי' שרחבה לקבל בתוכה בחינת א"ס. וכמ"ש: רחבה מצותך מאד - בלי גבול כו'.
והנה המשכת אהבה רבה זו למטה, היא בחינת מצות מילה ופריעה, התגלות העטרה בחינת יו"ד. וע' בזהר פ' פנחס דרט"ו ע"ב. ועיין באגה"ק בד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. משא"כ ערלה היא בחי' יניקת ואחיזת החיצונים כו'.
ובחי' זו להיות בכח כל נפש מישראל ניתנה לאברהם לאחוזת עולם כו'. וזוהי ארץ כנען ברוחניות: תחלה בחי' הכנעה וביטול ומס"נ, ועי"ז נעשה קנין כדרך התגר כנ"ל. ולכן מצות מילה נוהגת בזה"ז. וכן ברכת הארץ דאורייתא, דהארץ ברוחניות ניתנה לאחוזת עולם כו':
ב אך להבין טעם הזכרת ברית ותורה בברכת הארץ. הנה ארז"ל: כל שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח. והנה באמת ואמונה אומרים תחלה: כל זאת - לשון נוק'. ואח"כ: וקיים עלינו - לשון דכר?
אך הענין דכתיב: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. וכתיב: להוציא לחם מן הארץ, ב' מיני לחמים. והוא מ"ש: חכמות בחוץ תרונה[2] - ב' מיני חכמות. בחינת ח"ע, חכים ולא בחכמה ידיעא וכו' ובחי' ח"ת, מל', כי מלכותו בכל משלה. וכולם בחכמה עשית כתיב כו'. שבחי' ח"ע היא בחי' ביטול בעצם, דכולא קמיה כלא כו'. ובחי' ח"ת היא ביטול היש כו'.
וזהו ענין ברכה והודאה: ברכה היא בחי' המשכה בגילוי מלמעלה למטה. כי ברכה היא מלשון בריכה: המבריך את הגפן כו'. והודאה היא בחי' ביטול היש, שמודה איך דכולא קמיה כו' אף שאינו אלא קמיה ולא נגלה למט' כו'. וכמו: מודים חכמים לר"מ שהאמת אתו, אף כאן מודים אנחנו שהאמת אתו דקמיה כולא כלא כו', אלא שאין זה מן הנגלות לנו ולבנינו כו'.
וזהו ענין: אמת ואמונה שהוא ג"כ ענין ברכה והודאה - כי אמת - מקרוב שנראה בעין השכל, ואמונה - ברחוק שמאמין שכך הוא האמת. ועמ"ש מענין אמת ואמונה בביאור ע"פ וידעת היום.
וזהו ג"כ ההפרש בין ב' הלחמים. כי לחם מן השמים נאמר על המן ששרשו ממקור ח"ע, דכתיב: וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן. וכתיב: ועינו כעין הבדולח - דהיינו בחי' טלא דבדולחא, מקור החכמה סתימאה. וכמ"ש בזהר: מזונא דחכימא - פי' שהוא מזון להיות התהוות ח"ע.
ולכן כתיב: לקטו דבר יום ביומו - שהוא נמשך מלמעלה מן הזמן, ומקור התהוות הזמן נמשך מאתו. ולכן היה ג"כ נבלע באברים, ולא היה בו פסולת כלל, ולא היו צריכים לנקבים כלל. וכמארז"ל שמה שנאמר: ויתד תהיה לך כו' - היינו בדברים שתגרי אוה"ע מוכרים להם. והיינו לפי ששרש הבירורים הוא מבחי': ואלה המלכים - שנפלו בשבירה מבחי' תהו כו', משא"כ שרש המן למעלה מבחי' תהו לא היה בו פסולת כלל.
והנה לכן ארז"ל: מן ירד בזכות משה, כי שרש משה הוא ג"כ מבחי' זו, מקור החכמ,ה בחי' ביטול בעצם, כמ"ש: ונחנו מה.
וזהו: אשר לא ידעון אבותיך - הם בחי' ההשתלשלות, משא"כ משה היה למעלה מן ההשתלשלות. וכמ"ש: ושמי הויה לא נודעתי להם כו'. ולכן היה משה כבד פה וכבד לשון - כי חכמה עליונה זו היא נעלמה מעין כל חי, וא"א לבא בגילוי בהשתלשלות כלל.
ולכן ג"כ מיאן משה בשליחות ה' ואמר: מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל כו'. ואף שאמר לו ה': בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, שהיא קבלת התורה, עכ"ז אמר אח"כ בי אדוני כו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי.
והיינו לפי שמעלת משה היה למעלה מבחי' התורה: דאורייתא מחכמה נפקת כו', ובמשה כתיב: כי מן המים משיתיהו - דהיינו בחי' ים החכמה עליונה וכל התורה אינה אלא: כד מן הים: ותמלא כד"ה כו'.
וזהו שהשיב לו הקב"ה: מי שם פה לאדם - פי' שמצד ההשתלשלות לא היה צריך להיות פה לאדם, בחי' שם מ"ה ביטול בעצם וא"א לבא לידי גילוי כלל. אבל: אנכי אהיה עם פיך - פי' שעל ידי גילוי אנכי במעמד הר סיני, וירד הוי' כו' אנכי הוי' כו', יכול להיות פה וגילוי לאדם שם מ"ה. וע"ד: ודברי אשר שמתי בפיך - ודברי ממש. והיו הדברים האלה אשר אנכי כו' - דבר ה' זו הלכה כו'.
וזהו: משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד המן לישראל - דהנה עצמותו ית' רם ונשא למעלה מעלה עד אין קץ, גם מבחי': טלא דבדולחא, מקור החכמה, בחי' המן לחם מן השמים כו'.
וזהו ענין הברכה שתיקן: ברוך - שיהיה ברוך ונמשך, להיות בחי': הוי', יו"ד תחלה כו'. ולכן כל ברכה ראשונה מדברת בלשון נסתר: הזן את העולם, נותן לחם כו', ולא אתיידע מי - לפי ששרש המן הוא למעלה מההשתלשלות, והמשכת ברכה זו היא להיות התהוות בחי' המן שהוא ע"י ישראל כי: ישראל עלו במחשבה כו'.
וברכה שניה, ברכת הארץ הוא ענין: לחם מן הארץ, בחי' ח"ת וביטול היש. וכענין: וצבא השמים לך משתחוים כו'. ולכך פותחת בהודאה: נודה לך כו', ומדברת בלשון נוכח: שהנחלת כו', ומסיימת בברוך - כי המשכת בחי' ביטול היש היא מבחי' ביטול בעצם יחו"ע. וזהו ענין הברכה בברכת הארץ, והיינו ג"כ ע"י ישראל כנ"ל.
וזהו ענין מארז"ל: שכל שלא אמר ברית ותורה כו' - שהמשכת יחו"ת בחי' מל' הוא ע"י ז"א ומדות דאצילות הנק' ברית ותורה.
כי הנה המדות דאצילות: לך הוי' הגדולה - בבחי' לך, בחי' ביטול, עי"ז נמשך גם למטה בבחי' מל' ביטול היש. ולכן: כל שלא אמר לא יצא י"ח - כי לולא ברית ותורה לא היה נמשך להיות בחי' לחם מן הארץ בחי' ביטול היש:
ג אך להבין: בריתך שחתמת בבשרנו, וכן: תורתך שלמדתנו - דמשמע שיש ב' בחי' ברית ותורה. והוא ע"פ מאמר רז"ל בפרק אין מעמידין: (דכ"ז) המל ימול. מי שהוא מהול ימול אחרים, ואף על פי כן אשה כשרה למול, דאשה כמאן דמהילא דמיא. ולכאורה לא שייך כלל מילה באשה? ועיין במ"א סס"י קפ"ז.
אך הענין, דהנה מל', יחו"ת נקרא בשם: אשה יראת הוי'. והנה כתיב: כי שמש ומגן הוי' אלקים - שבחי' אלקים נעשה מגן ונרתק ומקבל לגבי בחי' הוי' בחי' משפיע, בחי' דכר. והנה נודע בפי': הוי' הוא האלקים - שבחי' אלקים הגם שלגבי הוי' הוא בבחי' מקבל מ"מ חוזר ונעשה בחינת דכר להשפיע למטה מה שקיבל כו'.
ועד"ז יובן מ"ש בזהר בלק (דקפ"ז ע"א) גבי: וכיון דשארי על דוכתיה, על תרין כרובין - הויה שמיה. ע"ש במק"מ. וזהו בחי' המלוכה, כי כן דרך המלך להיות מקבל וחוזר ומשפיע כו'.
וזהו: "אמת ואמונה כל זאת" - בחי' נוקבא לגבי מעלה. "וקיים עלינו" - לגבי בי"ע היא בחי' דכר ומשפיע. [ועמ"ש בביאור ע"פ כי אתה נרי בענין יחיד חי העולמים מלך וענין מלך יחיד כו']
וזהו ענין ב' הבריתות שבדכורא ודנוקבא. כי הנה כל השפעה היא על ידי בחינת ברית. "בריתך" - היינו ברית שלמעלה באצילות, להיות בחינת יחו"ת ח"ת בחי' מל'. "ושחתמת בבשרנו" - היא ברית דנוקבא שלהיות נמשך הביטול גם למטה בבי"ע הוא ע"י ברית דנוקבא.
[וע' בפרדס ערך ברית. ושייך ע"ז "שחתמת" כענין מ"ש במ"א בענין: חותם בולט וחותם שוקע]
וכן: "תורתך" - היא בחי' תורה דאצי'. "ושלמדתנו" - היא בחי' התורה דבי"ע, שהוא ע"י בחי' מל' כנ"ל.
והנה כל הנ"ל הוא בששת ימי המעשה כך היא המדה וסדר ההשתלשלות מלמעלה למטה, שמלחם השמים בחי' ח"ע ויח"ע נמשך להיות ח"ת ויח"ת, לחם מן הארץ כנ"ל. והיינו ע"י ברית ותורה מדות דאצילות יום ראשון חסד כו'.
משא"כ שבת, בחי' עליות העולמות כמ"ש: שבת וינפש - עד"מ אדם השובת ונח ממלאכתו וחוזר לעצמותו כו'. הנה ב' הלחמים מתחברים כאחד. וזהו ענין: לחם משנה שבשבת. וגם זהו ענין לחם הפנים דכתיב: ביום השבת יערכנו כו'. ונק' לחם הפנים שכולו פנים ואין בו אחוריים כלל. ולכן צריך לחבר ב' הלחמים דשבת אחוריהם הביתה זה לזה ופניהם לחוץ להיות כולו פנים.
[ועמ"ש כה"ג בד"ה ואהיה אצלו אמון גבי בכתף ישאו] והוא סוד ב' הלחמים הנ"ל לחם מן השמים ולחם מן הארץ שמתחברין כאחד כנ"ל, שאף לפי קבלת האריז"ל בענין י"ב חלות [כנגד לחם הפנים] מ"מ העיקר הם ב' החלות שעליהם מברך המוציא שמניח אותם זו בצד זו להיות פניהם לחוץ כו' וד"ל:
קיצור (א) ענין שנאמר: ונתתי לך ולזרעך כו' לאחוזת עולם - זהו ענין ירושת ארץ העליונה ברוחניות, שהיא באמת לאחזת עולם. ועיין בבחיי פ' תשא על פסוק וכל הארץ כו' ונחלו לעולם, דפי' עולם שהוא מכוון כנגדה, דהיינו העולם הבא. ועיין מ"ש בענין כעיר שחוברה לה יחדו בד"ה אלה פקודי. והוא בזכות המילה. ועיין ברבות לך לך פרשה מ"ו. ועיין בזח"א ר"פ נח ע"פ לעולם יירשו ארץ, ובפ' ויחי (דף רט"ז א'), ובפ' בראשית (דף נ' סע"א) ע"פ עד תאות גבעות עולם, ור"פ וארא (כ"ב א'). וזהו: אם לא בריתי יומם כו' שעל ידי זה נמשך מבחינת יומם בבחינת לילה. וה"ע חקות שמים וארץ. ועמ"ש מענין פי' יומם בד"ה אדני שפתי תפתח. גם כי העטרה הוא בחינת יו"ד וביו"ד נברא העולם הבא. והענין, כי כנען מלשון הכנעה ומלשון סוחר: קונה הכל. והיינו שאתעדל"ע המעורר אתעדל"ת להיות: אליך ה' נפשי אשא - זהו המשיכה. ועיין ברבות וישב ר"פ פ"ו. ובזח"ג פנחס (דף רמ"ט סע"ב) ע"פ משכו וקחו. ועי"ז אחר אתעדל"ת נמשך ומתגלה אה"ר. כמ"ש בד"ה ועשית בגדי קדש - זהו ענין נתינת הכסף. והמשכה זו על ידי המילה, שבה ועל ידה מתגלים ה' חסדים שמבחינת אהבה רבה מבחי' סוכ"ע בכנס"י, ועי"ז נק': ארץ חפץ וארץ החיים וארץ טובה:
(ב) וזהו ענין ברית ותורה בברכת הארץ. כי הנה חכמה עילאה ביטול בעצם, וחכמה תתאה ביטול היש. ברכה והודאה, וזהו גם כן ההפרש בין ב' הלחמים. כי לחם מן השמים מזון להיות חכמה עילאה: אשר לא ידעון אבותיך. וזהו ברכת הזן בלשון נסתר - לא אתיידע מי. בחינת: לא נודעתי להם. וברכה שניה לחם מן הארץ - ביטול היש. ולכן ברכת הארץ מתחלת בנודה לך הודאה ומסיימת בברוך. והמשכה זו מחכמה עילאה בח"ת בחי' ארץ - זהו ע"י ברית ותורה וכנ"ל בענין שניתנה הארץ לאברהם בזכות המילה, שעי"ז נמשך המשכה עליונה. ומשה שהמן ירד בזכותו נולד מהול, ע"ד: ומל ה' את לבבך. עמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן:
(ג) והנה כתיב זאת בריתי אשר תשמרו. זאת בחי' נוקבא, בחינת מלכות. הגם שלגבי יחו"ע ח"ע הוא בחינת מקבל כנ"ל, חוזר ונעשה בחינת דכר ומשפיע לגבי בי"ע, להשפיע הביטול למטה. וזהו: ואמונה כל זאת - לשון נקבה: וקיים עלינו - לשון דכר. (ועיין בזח"א לך צ"ג סע"ב ע"פ בזאת אני בוטח). וזהו ענין כופל הלשון: בריתך שחתמת בבשרנו (ועמ"ש מענין בשר סד"ה והיה מדי חדש בחדשו גבי יבוא כל בשר להשתחוות, ובד"ה צו את בני ישראל את קרבני לחמי). וכן תורתך שלמדתנו (ועיין מ"ש ע"פ וכל בניך למודי הוי'). והנה לחם משנה שבשבת היינו גם כן כענין ב' בחינות לחם הנ"ל. כי לחם משנה זהו ענין שכינתא עילאה ושכינתא תתאה. (עיין במא"א אות למ"ד סכ"א) וה"ע יחו"ע ויח"ת כמ"ש בד"ה שה"ש. ובשבת מתחברים יחד: