ביאור על הנ"ל
הנה השמן נמשך מכתיתת הזיתים, כמ"ש: שמן זית זך כתית .
והיינו, כי השמן הוא חכמה סתימאה. וכמ"ש: שמן משחת קדש. פי': קדש, הוא חכמה דאצילות, והשמן מושח את הקדש. והיינו לפי שהוא בחינת מו"ס, שהוא מקור ושרש להתהוות החכמה.
ומה שנמשך מכתיתת הזיתים, הוא בחינת הבירורים. כמו שע"י כתיתת הזית נפרד הפסולת ונבדל בפני עצמו והטוב נמשך ממנו לעצמו והוא השמן. כן למעלה הוא ענין בחכמה אתברירו.
ועיקר הבירורים הוא במו"ס, דהיינו בירור עולם התיקון מעולם התהו ושבירת הכלים שנפלו לבי"ע כו', כמ"ש באגה"ק סי' כ"ח.
וכן בעבודת ה', ענין הבירור ע"י כתיתת הזית. עיין במדרש רבה ר"פ תצוה. והיינו, שישפיל עצמו לעפר, ויתמרמר על ריחוקו מה'. וע"י כתיתה זו ממשיך בחינת שמן שהוא מו"ס דא"א. ומזה נמשך העלאת הנרות שהוא גילוי בחי' אהבה רבה דאהרן.
(ובד"ה כי אתה נרי נתבאר דמבחינת השמן נמשך ג"כ יראה עילאה. והיינו כי שורש יראה עילאה הוא ממו"ס)
וזהו ענין: כשמן הטוב כו' יורד על הזקן. כי הנה ממותרי מוחין הנמשך ממו"ס יוצאין ובוקעין השערות, והתהוות השערות הוא מאור החוזר מן הבירורים הנ"ל, שאין הכלי יכולה לסבול את האור החוזר מן הבירור, ומזה יוצאין השערות.
(ועמ"ש בענין פי' מ"ש בזח"ג קכ"ח ב' כחמר טב על דורדייה).
והנה ענין השערות הוא צירופי אותיות התורה. כמארז"ל ע"פ: קווצותיו תלתלים - תלי תלים של הלכות.
וזהו: ונפשי כעפר לכל תהי', בחי' כתיתת הזיתים, ואח"כ: פתח לבי בתורתך, בחי' השערות והלכות התורה. שעליהם נמשך בחי' כשמן הטוב בחי' משחת קודש, שהוא מושח את הקדש בחי' חכמה.
ואח"כ: שיורד ע"פ מדותיו. והוא ענין העלאת שבע נרות המנורה. פי', כמ"ש בלק"ת שעיקר ענין העלאת הנרות אל מול פני המנורה, להמשיך מלמעלה לבחי' כתר שבמל', והוא להגדיל בנינה כו'.
והענין הוא שהקב"ה בעצמו הוא רם ומתנשא. וא"צ כלל להעולמות שיתגלה בפניהם כי הם כלא ממש חשיבי. וכמשל שיתגלה האדם להתנשא על הזבוב שכלא חשיב נגדו. כן יותר מכן אין ערוך.
וצריכין להמשיך באתעדל"ת שיתעורר לעילא בחינת רצון שירצה להיות מלך על עם. וממשיכים זה ע"י אהבה רבה שהמשיך והדליק אהרן כה"ג לכנס"י. וכנ"ל שאהבה רבה הוא אהבה ותשוקה נפלאה. שיתגלה אור א"ס ב"ה למטה. כי זהו בחי' אהרן כה"ג להיות נראה אור.
וע"י אהבה רבה זו מעוררים למעלה שיומשך ויתגלה מן הרצון העליון' שהוא כתר רעוא דכל רעוין אל בחי' כתר שבמל', דהיינו שיהיה הרצון להיות מלך. וזהו: אל מול פני המנורה. וזהו: שיורד ע"פ מדותיו.
וכן בעבודה, כשעובד בבחי' זו, נמשך בחי' שיורד ע"פ מדותיו של הקב"ה. פי', שממשיך עי"ז גילוי אלקות בנפשו, שמתהפכים עי"ז מדותיו ונעשה בריה חדשה ממש, שנשמר מאד מן הרע כו'.
והנה המנורה היה בדרום. היינו שא"א לבא לבחי' אהבה רבה זו, אא"כ יקדים תחלה בחינת ומדרגת: אהבת עולם. שהוא בחי' אברהם, שנאמר בו: הלוך ונסוע הנגבה.
ועיין מ"ש לעיל מענין הנגבה. ועיין ברבות סדר לך לך (פל"ט). ובזח"א שם (ד"פ ע"א, ודפ"ג ב', פ"ד א'). ועיין בפ' ויגש (דר"ו ע"א) גבי להנחיל אוהבי. והיינו כמ"ש בזח"ב ר"פ יתרו (דס"ז ב') שיש בחי' מיכאל כהנא רבא. ועוד בחי' עליונה יותר (מעלת) [במעלת] כהן גדול.
והנה בחי' מיכאל הוא בחי' אהבת עולם הנמשך מבחי' חסד לאברהם, וזהו ענין הנגבה. וכן מיכאל הוא מימין כנז' ברבות במדבר פרשה ב', ואח"כ בחינת אהרן כהן גדול מדליק המנורה בבחי' אהבה רבה, בחינת שיורד ע"פ מדותיו כו'.
והנה משנ"ת לעיל שאה"ר זו דאהרן באה ג"כ ע"י אותה ההתבוננות עצמה רק כאשר ישים מרירות בנפשו על החשך המסתיר כו'. היינו לפי שמקור המשכה זו הוא מבחי' ח"ס כנ"ל, ובחכמה אתברירו, והבירור היינו ענין כתיתת הזיתים דוקא. שזהו ענין שישים מרירות בנפשו: ויצעק אל ה' בצר לו כו', ואזי עי"ז דוקא נמשך מזה השמן הטוב, שמבחי' מו"ס, שרש האה"ר דאהרן.
גם כמ"ש בד"ה שוש אשיש, בענין גנוחי גנוח, שע"י הבכיה מעורר יג"מ הרחמים כו' ע"ש. והרי משם שרש אה"ר דאהרן שנמשך מבחינת ורב חסד.
ובפי' בהעלותך י"ל עפמ"ש בזח"ג פ' במדבר (דקי"ח ע"ב) ע"פ: ששם עלו שבטים אלין י"ב שבטין י"ב תחומין דלתתא. ופי' ששם קאי על ירושלים הבנויה כעיר כו' היא בחינת מל' ולשם הוא עליית השבטים י"ב תחומין דלתתא שבבריאה.
ופי': כעיר שחברה לה יחדו איתא בזהר וישב (דקפ"ג סע"ב) דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא ועמ"ש מזה בד"ה אלה פקודי המשכן משכן העדות:
וזהו כענין ולקשרא שביעאה בשביעאה [שביעאה = מל', ספירה השבעית מחג"ת נהי"ם. בשביעאה = בינה, בין מל' לספי' הבינה יש שבעה ספירות]המבואר בזהר פקודי (דף ר"ס סע"ב) ובפע"ח סוף שער הק"ש בהגה"ה מהחברים. ממל' עד בינה כו'.
והנה עליי' זו דששם עלו שבטים, היינו ע"ד מ"ש בפע"ח שם בפי' כתפלה אריכתא דמיא, שהוא עליי' היכל ק"ק דבריאה באצילות עד שנעשה בחי' אצילות ממש. וכן הוא ג"כ בעליות דקבלת שבת.
ועיין מענין י"ב שבטין בזהר ויחי (דרמ"א ע"א) ומענין ששם עלו שבטים כו' (שם דרמ"ב א') ובפ' ויצא דקנ"ח א' ובפ' פקודי (דרכ"א ב' דרכ"ט ב') ובפ' אחרי (דע"ח א').
והנה ענין בהעלותך דאהרן י"ל שמעלה אותן למעלה מבחי' ששם עלו שבטים מצד עצמן. שעלייתם הוא בבחי' מל' כנ"ל. אבל אהרן שמעלה הנרות הוא עליות המל'.
והיינו ע"י שממשיך בה מבחי' חכמה וכענין מ"ש בזהר פ' אמור (ד"ק ע"ב) בזמנא דנהרא מאבא עילאה כו' שזהו למעלה מבחי' ומדרגת בזמנא דנטלא מבי אימא כו'. ע"ש ובבה"ז.
וזהו ההפרש בין קרבנות הנשיאים להדלקת והטבת הנרות.
ועיין מ"ש במ"א ההפרש בין מוחין דאימא למוחין דאבא בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו כו'.
ועיין מ"ש במ"א ע"פ מארז"ל: פתח במזבח וסיים בשולחן כו'. ובענין ויין ישמח כו' להצהיל פנים משמן כו'*.
ובכ"ז יובן מ"ש בהעלותך.
ועיין בזהר פ' חיי שרה (דקכ"ה א) במ"ה [במדרש הנעלם] ע"פ משקה הרים מעליותיו איזו היא עלייה זהו עדן. והרמ"ז שם האריך בזה. והנה עדן הוא ח"ע וזהו ג"כ פי' בהעלותך דאהרן כו':
ובכ"ז י"ל עוד דהנה בקרבנות הנשיאים הי' לכל נשיא קרבן בפ"ע ועי"ז העלה שבטו. ובהעלאת אהרן את הנרות, שהן נש"י, הנה מתעלים כולם ע"י שבעת הנרות.
ועיין מזה בזהר פ' בהעלותך (דקנ"א סע"א וע"ב).
והענין דכה"ג מצינו גבי קי"ס, שנקרע הים לי"ב גזרים, לכל שבט מסילה בפ"ע. ולעתיד גבי: והניף ידו על הנהר כו' כתיב: והכהו לשבעה נחלים.
ומבואר במ"א על פסוק זה, דלפי שקריעת ים סוף הוא בבחי' מל', והוא להיות עליות והתחברות י"ב שבטים שבבריאה בשרשן שבאצי', י"ב גבולי אלכסון דז"א, ולכן נקרע לי"ב גזרים.
אכן: והניף ידו על הנהר היינו בחי' בינה. שהבינה מעלמת אור החכמה. וצ"ל גילוי אור החכמה, שאור א"ס מלובש בחכמה. ולפי שגילוי זה שבחכמה נמשך מבחי' ז"ת דעתיק. ע"כ נאמר והכהו לשבעה נחלים כו'. כנגד ג' אבות וארבעה אמהות. כי: בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו'.
וכעין זה הוא ג"כ ההפרש בין קרבנות הנשיאים, שהוא בחי': ששם עלו שבטים מבריאה לאצילות, ע"כ לכל שבט הי' העלאה בפ"ע שמקבל משרשו שבאצילות כו'. ועיין מ"ש בביאור ע"פ יהודה אתה יודוך אחיך.
אבל העלאת הנרות המנורה שעיקר ההעלאה ע"י אור החכמה דייקא, שלמעלה מהבינה כנ"ל, שמשם הוא בחי' השמן כו', ע"כ נמשך בבחי' ז' נרות דייקא, מעין בחי' והכהו לשבעה נחלים דייקא.
וכנודע ג"כ דשרש השמן שבחכמה נמשך מבחי' ע"ק כמ"ש במ"א בשם הזהר הרקיע בפ' ויקרא ע"פ כשמן הטוב כו'.
והרמ"ז בפ' אמור (בדף פ"ט ע"א) בד"ה ההוא שמן, כ' שיש ב' מיני שמנים. הא' שמן למאור. והמין השני הוא שמן המשחה. הא' הוא מכתרא עילאה. והב' ממו"ס כו' ע"ש: