טו ניסן, א דחג המצות
לְמָרוֹר וַחֲזֶרֶת - הֵן הְרֵיין וְהֵן סאַלאַט.
קִדּוּשׁ בַּעֲמִידָה.
הֵא לַחְמָא - הַהֵא בְּצֵירֵי.
בְּבִרְכַּת אֲכִילַת מָרוֹר מְכַוְונִים גַּם עַל מָרוֹר שֶׁבַּכּוֹרֵךְ.
בַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן הָיָה אַאַמוּ"ר מְקַצֵר בִּכְדֵי לֶאֱכוֹל הָאֲפִיקוֹמָן לִפְנֵי חֲצוֹת, אֲבָל בַּשֵׁנִי הָיָה מַאֲרִיךְ.
מַתְחִיל לִפְנֵי שָׁעָה ט וְגוֹמְרוֹ בְּשָׁעָה ג-ד אַחַר חֲצוֹת, וְהָיָה מַאֲרִיךְ בְּבֵיאוּר הַהַגָּדָה.
אַדְמוּ"ר הַזָּקֵן אָמַר: מֵיכְלָא דִמְהֵימְנוּתָא - לַיְלָה הָרִאשׁוֹן.
מֵיכְלָא דְאַסְוָתָא - לַיְלָה הַשֵּׁנִי.
אַז דִי רְפוּאָה בְּרֵיינְגט דִי אֱמוּנָה, וואָס עֶר זאָגט אׇ דאַנק דִיר ג-ט פאַר מַיין רְפוּאָה, אִיז עֶר דאָך געֶוועֶן קראַנק.
אָבּעֶר אַז דִי אֱמוּנָה בְּרֵיינְגט דִי רְפוּאָה, אִיז מעֶן לְכַתְּחִלָּה נִיט קְראַנק.