יח וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃
(יח) וחם הוא אבי כנען - למה הוצרך לומר כאן? לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח, שקלקל בה חם. ועל ידו נתקלל כנען. ועדיין לא כתב תולדות חם. ולא ידענו שכנען, בנו. לפיכך הוצרך לומר כאן, "וחם הוא אבי כנען":
יט שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃
כ וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃
(כ) ויחל - עשה עצמו חולין. שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת:
איש האדמה - אדוני האדמה. כמו, (רות א ג) "איש נעמי":
ויטע כרם - כשנכנס לתיבה, הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:
כא וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָֽהֳלֹֽה׃
(כא) אהלו - "אהלה" כתיב. רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון, שנקראת: "אהלה". שגלו על עסקי היין. שנאמר, (עמוס ו, ו) "השותים במזרקי יין":[1]
ויתגל - לשון ויתפעל:
כב וַיַּ֗רְא חָ֚ם[2] אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃
(כב) וירא חם אבי כנען - יש מרבותינו אומרים: כנען ראה והגיד לאביו, לכך הוזכר על הדבר ונתקלל:
וירא את ערות אביו - יש אומרים: סרסו. ויש אומרים, רבעו:
כג וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֨ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ[3]׃
(כג) ויקח שם ויפת - אין כתיב כאן: "ויקחו" אלא "ויקח"? לימד על שם שנתאמץ במצווה יותר מיפת. לכך זכו בניו לטלית של ציצית. ויפת זכה לקבורה לבניו. שנאמר: (יחזקאל לט, יא) "אתן לגוג מקום שם קבר". וחם שבזה את אביו, נאמר בזרעו: (ישעיה כ, ד) "כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים, ואת גלות כוש. נערים וזקנים ערום ויחף, וחשופי שת וגו'":
ופניהם אחורנית - למה נאמר פעם שניה? מלמד שכשקרבו אצלו, והוצרכו להפוך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורנית:[4]
כד וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃
(כד) בנו הקטן - הפסול והבזוי. כמו, (ירמיה מט, טו) "הנה קטן נתתיך בגוים, בזוי באדם":
כה וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃
(כה) ארור כנען - אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר, לשמשני. ארור בנך רביעי,[5] להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים. שהוטל עליהם טורח עבודתי, מעתה. ומה ראה חם שסרסו? אמר להם לאחיו: "אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם. ואבינו יש לו שלושה בנים, ועודנו מבקש בן רביעי!":
כו וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃
(כו) ברוך ה' אלהי שם - שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו, לתת להם את ארץ כנען:
ויהי כנען עבד למו - למס עובד:
כז יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃
(כז) יפת אלהים ליפת - מתורגם: "יפתי" = ירחיב:
וישכון באהלי שם - ישרה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים: אף על פי ש"יפת אלהים ליפת". שבנה כורש, שהיה מבני יפת בית שני - לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה? במקדש ראשון שבנה שלמה, שהיה מבני שם:
ויהי כנען עבד למו - אף משיגלו בני שם, ימכרו להם עבדים מבני כנען.
כח וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃
כט וַיְהִי כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {פ}
בראשית פרק י
א וְאֵ֨לֶּה֙ תּֽוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּֽלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃
ב בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃
(ב) ותירס - זו פרס:
ג וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכְּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹֽגַרְמָֽה׃
ד וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹֽדָנִֽים׃
ה מֵ֠אֵלֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶֽם׃
ו וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃
ז וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃
ח וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃
(ח) להיות גבור - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה:[6]
ט הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
(ט) גבור ציד - צד דעתן של בריות בפיו, ומטען למרוד במקום:
לפני ה' - מתכוון להקניטו על פניו:
על כן יאמר כנמרד - על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע ריבונו ומתכוון למרוד בו, יאמר: "זה, כנמרוד גיבור ציד":[7]
י וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙[8] בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃[9]
יא מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֨בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃
(יא) מן הארץ וגו' - כיון שראה אשור[10] את בניו שומעין לנמרוד, ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם:[11]
יב וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃
(יב) העיר הגדולה - היא נינוה. נאמר, (יונה ג, ג) "ונינוה הייתה עיר גדולה לאלהים":
יג וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃
(יג) להבים - שפניהם דומים ללהב:
יד וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָֽצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃ {ס}
(יד) ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים - משניהם יצאו. שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו. ויצאו מהם פלשתים:
טו וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת׃
טז וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי׃
יז וְאֶת־הַֽחִוִּ֥י וְאֶת־הַֽעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִֽי׃
יח וְאֶת־הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת־הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַעֲנִֽי׃
(יח) ואחר נפצו - מאלו נפוצו משפחות הרבה:
יט וַיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּֽאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּֽאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַֽעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃
(יט) גבול הכנעני - סוף ארצו. כל גבול שבמקרא, לשון סוף וקצה:
באכה - שם דבר. ולי נראה, כאדם האומר לחברו: גבול זה מגיע עד אשר תבוא לגבול פלוני:[12]
כ אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶֽם׃ {ס}
(כ) ללשונותם בארצותם - אף על פי שנחלקו ללשונות וארצות, כולם בני חם הם:
כא וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃
(כא) אבי כל בני עבר - הנהר היה שֵם:
אחי יפת הגדול - איני יודע אם יפת הגדול אם שם? כשהוא אומר: (להלן יא, י) "שם בן מאת שנה וגו' שנתיים אחר המבול". הוי אומר יפת הגדול. שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד. והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח. נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה. ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתיים אחר המבול:
אחי יפת - ולא אחי חם - שאלו שניהם כבדו את אביהם וזה בזהו:
כב בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם׃
כג וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ׃
כד וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃
כה וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן׃
(כה) נפלגה - נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם. למדנו שהיה עבר נביא. שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם[13]: שבסוף ימיו נתפלגו. שאם תאמר בתחילת ימיו? הרי יקטן אחיו, צעיר ממנו, והוליד כמה משפחות קודם לכן. שנאמר: (פסוק כו) "ויקטן ילד" וגו' ואחר כך (להלן יא, א) "ויהי כל הארץ וגו'". ואם תאמר באמצע ימיו? לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. הא למדת שבשנת מות פלג, נתפלגו:
ויקטן - שהיה עניו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו:
כו וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת־שָׁ֑לֶף וְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת־יָֽרַח׃
(כו) חצרמות - על שם מקומו, דברי אגדה:
כז וְאֶת־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת־אוּזָ֖ל וְאֶת־דִּקְלָֽה׃
כח וְאֶת־עוֹבָ֥ל וְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת־שְׁבָֽא׃
כט וְאֶת־אוֹפִ֥ר וְאֶת־חֲוִילָ֖ה וְאֶת־יוֹבָ֑ב כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן[14]׃[15]
ל וַיְהִ֥י מֽוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּֽאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם[16]׃
לא אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגֽוֹיֵהֶֽם׃
לב אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתֽוֹלְדֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃ {פ}