צורת הדף באתר היברובוקס

אבל חמרא דריחיא - לא.

אבל חמרא דריחיא - שכך עושין שהיו טוחנים אגב חמורים - לא מצי למישקל לההוא חמרא צפרניו, דלא מצי למטחן במועד אלא לצורך מועד, כדמפרש לקמן פרק מי שהפך (דף יב:), הלכך טחינה מועטת יכול לטחון בחמור, ולא מרעי ליה גידול צפרניו:

רב יהודה שרי למישקל טופריה לחמרא דריחיא,

ולאוקומי ריחיא,

לאוקומי ריחיא - להעמיד, להשים הריחים זו על גב זו:

ולמיבני ריחיא,

ולמיבני אמת ריחיא,

אמת ריחיא - העץ שהריחים בנוי עליו:

ולמיבני אוריא.

ולמיבני אוריא - רפת בקר:

[רב] שרא לסרוקי סוסיא,

לסרוקי סוסיא - להסריק סוסים במסרק של ברזל:

ולמיבני אקרפיטא,

למיבני אקורפיטא - מה שמשימין התבואה לתוכו לפני הסוסים שקורין מנייטור"ה בלע"ז:

ולמיבני איצטבא.

איצטבא - בנין אבנים:

רבא שרא למישקל דמא לבהמה בחולא דמועדא.

למישקל דמא - להקיז:

א"ל אביי: תניא דמסייע לך: מקיזין דם לבהמה, ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד.

רבא שרא לכסכוסי קירמי

לכסכוסי - גיהוץ שקורין קובילו"ר:

קרמין - בגדים:

מ"ט?

מעשה הדיוט הוא.

מעשה הדיוט - דמותר לעשותו בחולו של מועד, דלאו מעשה אומן הוא:

אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא: קיטורי בירי - אסיר

קיטורי בירי אסיר - למיעבד במועד. שכך היו עושין שהיו נוטלין כלים חלוקין והיו מחליקין עליהן בית יד של חלוקיהם - מעשה אומן הוא ואסור. ל"א לכויץ קמטין שאדם עושה בבית יד  שממלאים אותה בקנה של שבלים חלקים ומקמטין פרוונצי"א בלע"ז:

מ"ט?

מעשה אומן הוא.

אמר רבא: מאן דמתקיל ארעא -

דמתקיל תיקלא - שחופר משם האדמה לצורך הגורן לחבוט שם חטין לצורך המועד - היינו אדעתא דבי דרי ושרי:

אדעתא דבי דרי - שרי.

אדעתא דארעא - אסיר.

היכי דמי?

מוליא במוליא

מוליא במוליא - שנוטל הקרקע ממקום גבוה ומניחו שם על גבי מקום גבוה - היינו מוליא במוליא:

ונצא בנצא

או נצא בנצא - שחופר במקום נמוך ומניחו במקום נמוך, דהיינו אדעתא דארעא ואסור, דזה דרכו של חורש שדהו שאינו משגיח באיזה מקום שירד המחרישה בקרקע אפילו במקום  נמוך חורש והיינו דומיא דחרישה ואסור:

אדעתא דבי דרי שקל.

מוליא ושדא בנצא

אבל שקל מוליא - שנוטל הקרקע ממקום גבוה:

ושדא בנצא - במקום נמוך, היינו אדעתא דבי דרי. אדעתא דגורן שכך דרכו של גורן שמשוה הגרנות וזה מותר:

אדעתא דארעא.

Audio   Video

ואמר רבא: האי מאן דזכי זיכי:

דזכי זיכיא - שמכבד את הקרקע מעצים קטנים שעליה שנוטלם:

אדעתא דציבי - שרי.

אדעתא דציבי - אם ליקטן אדעתא דעצים להסיקן דנקט רברבי ושבק זוטרי:

אדעתא דארעא - אסיר.

אדעתא דארעא - דלהכי ליקטן שרוצה לזרוע הקרקע שלוקט גדולים וקטנים אסור:

היכי דמי?

שקיל רברבי ושביק זוטרי - אדעתא דציבי.

שקל רברבי וזוטרי - אדעתא דארעא.

ואמר רבא: האי מאן דפתח מיא לארעיה:

אדעתא דכוורי - שרי.

אדעתא דכוורי - שעושין המים שיוצאין מן הגומא של ביבר לחוץ אם לצורך שיצאו המים וישתיירו הדגים - מותר:

אדעתא דארעא - אסיר.

היכי דמי?

פתח תרי בבי חד מעילאי וחד מתתאי - אדעתא דכוורי.

כגון דפתח תרי בבי - חד שבו נכנסין המים לגומא ונכנסין אף הדגים לגומא וחד שהמים יוצאין חוץ לגומא והדגים משתיירים בתוכה ולוקחים אותם שרי דהיינו אדעתא דכוורי:

פתח חד בבא - אדעתא דארעא.

דארעא - דפתח חד בבא שבו נכנסים המים לגומא ואידך פתח שבו יוצאין המים לחוץ לא פתח:

אדעתא דארעא - שכשהגומא מליאה מים יוצאין המים למעלה ומשקין כל השדה וכי האי גוונא אסור:

ואמר רבא: האי מאן דפשח דיקלא:

דפשח דיקלא - שזומר הדקל מן הענפים שבו:

אדעתא דחיותא - שרי.

אדעתא דחיותא - דראויין למאכל בהמה דנקט מן הענפים דמחד גיסא בין לחין בין יבשין לצורך מאכל בהמה היינו דחיותא ושרי:

אדעתא דדיקלא - אסיר.

היכי דמי?

שקיל כוליה מחד גיסא - אדעתא דחיותא.

מהאי גיסא ומהאי גיסא - אדעתא דדיקלא, ואסיר.

דנקיט מהאי גיסא - דדיקלא ומהאי גיסא ענפים יבישין שבו היינו אדעתא דדיקלא ואסור:

ואמר רבא: הני תמרי תוחלני:

הני תמרי תוחלני - תמרים שלא נתבשלו כל צרכן:

מיגזרינהו - שרי.

מיגזרינהו - לחותכן לשנים ולאוכלן הכי בי"ט שרי, דלצורך יום טוב קעביד:

מייצינהו - אסיר.

מייצינהו אסור - לכובשן במשוי ומוציא ליחה שבהן לחוץ היינו אסור שעכשיו אינן נתלעים אלא לעשות מהן צימוקים לאכלן בחול הוא מכוין ואסור לתקן ביום טוב מאכל דחול:

רב פפא אמר: כיון דמתלעי

כיון דמתלעי - אי לאו דמייצינהו:

כפרקמטיא האבד דמי, ושרי.

כדבר האבד - כלומר כסחורה שאדם יכול לעשותה במועד כדי שלא יפסיד בה אם לא עשאה הכי נמי מצי למייצינהו דאי לא עביד הכי מיתלעי ושרי:

ואמר רבא: פרקמטיא כל שהוא - אסור.

פרקמטיא כל שהוא - לעשות סחורה בחולו של מועד:

א"ר יוסי בר אבין: ובדבר האבד - מותר.

ובדבר האבד מותר - שאם יש לו הפסד אם לא יעשנה לאותה סחורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור:

רבינא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי.

שהייה לזבוניה בתר חולא דמועדא, וזבניה בתריסר אלפי.

רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא.

הוה מסיק זוזי - שהיו חייבין לו מעות באותו מקום:

אתא לקמיה דרב אשי, א"ל: מהו למיזל האידנא עלייהו?

א"ל: כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו, ביומי אחריני לא משכחת להו - כפרקמטיא האבד דמי, ושרי.

תניא נמי גבי ע"ז כי האי גוונא: הולכין