ב"ה, י' ניסן, ה' תשט"ז
ברוקלין, נ.י.
מר יצחק שי' קורן
שלום וברכה!
בעתו קבלתי מכתבו ונעם לי לקרא בו אשר השתתף בחגיגת יום הבהיר י"ט כסלו בכפר חב"ד, ואף שהגיעוני ידיעות עד"ז מכבר, אינה דומה שמועה מאחרים לקריאת כתב המשתתף עצמו ורושמיו בנוסחה שלו.
ובטח יודע בטוי הרגיל בין חסידי חב"ד לתאר י"ט כסלו בשם "ראש השנה לחסידות". וביאור הענין הוא שכמו שהראש משפיע חיות בכל הגוף, כן "ראש" השנה צריך להאציל מרוחו על כל השנה כולה, והוא הדין לראש השנה דחסידות עליו להמשיך חיות נוספת אור והתלהבות לכל שאר ימות השנה מאותה התעוררות ומצב הרוח בו היו נמצאים ביום זה. וידוע בכגון דא פתגם חכמינו ז"ל "(אפילו רק) העובר דרך חנותו של בשם ריחו קלט", על אחת כמה וכמה המשתתף לא בדרך העברה בעלמא. ותקותי, על יסוד שיחתנו בהיותו כאן, שגם אצל כ' היתה השתתפות זו יותר מדרך העברה בלבד.
בשאלה ובעיא העקרית שנגע בה במכתבו אדות התערובת דדת ופוליטיקה, מפלגתיות בלע"ז, רבות נידון כבר על ענין מכאיב זה. אבל לדעתי התחלת התיקון בזה צריכה להיות לא כמו שכותב במכתבו, כי אם מצד השני. פירוש דברי: לצערנו ולדאבוננו, הנה לא רק דת מערבים עם פוליטיקה, אלא גם אנטי-דתיות מערבים עם זה; זאת אומרת, שחוגים מסויימים, לצערנו גם בעלי השפעה חשובה, הכניסו לתוך תכנית המפלגה שאלי' משתייכים את המלחמה נגד הדת, אף שאין שייכות אידיאולוגית ושכלית בין שני הענינים, ולא עוד אלא שבנקודות מסוימות סותרות האחת את השני'. ומובן אשר הוכרחו להכניס מלחמה זו באופן בלתי רשמי ועוד יותר מזה, מפני טעמים האמורים, ובכל זה משתמשים במנגנון המפלגה והשפעתה בניהול מלחמה זו ולא תמיד באמצעים הגונים, וכנהוג במלחמת מפלגות.
ומה שכותב אני שההתחלה צריכה להיות מצד השני, טעמי פשוט, כיון שבכמות הם הרבים וגם המנגנון של אירגונם חזק יותר ולכן עליהם לעשות הצעד הראשון ועוד טעם פנימי ועקרי יותר בזה, וכפתגם העממי "קיינעם האט נאך ניט פארשאט א כשר שטיקל פלייש, אפילו דעם וואס האלט ניט פון זאלצן פלייש א שעה", משא"כ - בהפכו.
בודאי אשר לדווכתי' אין צורך לפרש הדברים יותר, ורצוני רק להוסיף - אף שבעיני כ' אולי חשוד אני בהנוגע לבעיא זו - אשר לדעתי ברכה היתה להמפלגות דהצד השני האמור, לו היו מסירים מתכנית פעולותיהם המלחמה בדת. ולא רק ברכה בעולם הבא, אלא כפשוטה בהנוגע להתפתחותה והתעמקות הענינים של המפלגה באיכות.
ואסיים בהנוגע לסיום מכתבו בבקשת סליחה כי נדחק לטרקלין וכו', אשר אין מקום לבקשת סליחה. ואדרבה, כידוע שיטת ליובאוויטש וחב"ד מאז, אשר כל בני אברהם יצחק ויעקב דתיים הם בפנימיות נפשם, והחילוק הוא רק בהמחיצה בין הפנימיות והחיצוניות אם היא מחיצה של ברזל או מחיצה של משי וכמה חלונות בה או שבכלל הוסרה המחיצה. ולכן לא נדחק כ' לטרקלין הדת אלא שנמצא בו מיום ירידת נשמתו למטה ומבלי להביט על כל הטלטולים שעברו עליו משך ימי חייו. אלא שעוד דבר נוסף בהנוגע אליו, אשר כיון שיש בידו להשפיע על הרבים, גם השתדלותו קלה בכיוון הרצוי תצליח ביותר כיון שזכות הרבים מסייעתו.
מובן שאם תהי' איזו התפתחות בבעיא האמורה אתענין לדעת הפרטים ות"ח מראש על טרחתו בזה.
בכבוד ובברכה לחג הפסח כשר ושמח ולבשורות טובות בענינים הכללים מתוך בריאות.