ב"ה, כ"ב מנ"א, תשט"ו
ברוקלין.
ברכה ושלום!
במענה על מכתבה משנים עשר במנחם אב, בו כותבת על גמר לימודי' מצב רוחה ואשר רואה בעצמה העדר עצמאות ונדמה לה שנמצאת במצב של מבוכה וכו' ולכן ישנה סברא אשר תסע ... למשך כשנה וכשתהי' בסביבה חדשה ומבלי אפשריות לקבל הוראות מהורי' שיחיו על כל ענין וצעד, תתגלה העצמאות שבה תצא מהמבוכה והספיקות וכו' ושואלת חוות דעתי בזה.
והנה כפי מכתבה אין כוונתה בנסיעתה ל... בכדי לחפש נוחיות וענינים של תענוג אלא אדרבה לסלול בשביל עצמה דרך בכחות עצמה ושתוכרח ע"י המצב להעמיד על דעתה, ובמילא תתבגר ויבואו לידי ביטוי הכחות פנימים שלה.
ואם זוהי הכוונה האמיתית, הרי אין כל תכלית בנסיעה ל... שבספק גדול אם תוכל לנצל שם הכשרונות שיש לה במילואם ובספק אפילו אם תוכל לנצל מקצתם, כי מובן שביקורה שם כפי שכותבת לשבעת ימי החג והיחס שמצאה אין זה מוכיח כלום בנוגע ליחס כשבאים לחפש עבודה ומשרה ורוצים לפעול מה, ולמטרה הנ"ל הנה אין לך מקום לנסות כחות עצמה בזה כבארץ ישראל, אשר החיים שם מגוונים ביותר וכל כח צעיר יכול למצוא מקום לפעולה ופעולה ממצה, ובפרט בשדה החינוך וההוראה ובפרטי פרטיות כשצריכים להיות מיוסדים על התורה והמצוה ולא להסתחף עם הזרם האומר בהפקירא ניחא לי', ובהמצב עתה נסיעה משם ל... אין זה ענין שמחפשים עבודה ונסיונות כדי לגלות את הטמון בפנים אלא שברובא דרובא הוא דרך להשתמט מכניסה לעבודה אחראית לכל הפחות למשך איזה חדשים, אף שמובן שלא כל אחד מכיר בזה, וברובא דרובא נדמה שהרצון לנסיעה בא מתוך הרצון לסלול דרך חדשה וכיו"ב, ואם יש יסוד לחשש וכמו שרואים בכמה בתים שהשגחת ההורים ואהבתם כשנמצאים בד' אמות שלהם ממעטת האפשריות לגלות כחות עצמו, הרי אפשר לסדר שבהתחלת זמן הלימודים וההוראה תדור שלא במחיצתם ובדוגמת האמורה לעיל שתוכרח להחליט על דעת עצמה מהעדר האפשרית להשען על ההורים ועל הוראתם.
והנה כל האמור לעיל הוא במענה על שאלתה היא, ובשורות הבאות הנני נוגע בנקודה עיקרית אשר לא מצאתי מענה על זה במכתבה, והוא: יותר [מ]תשעים אחוז מהנוער מבני ובנות ישראל בארצנו הקדושה ת"ו מתלבט בדרכו ומלא ספיקות בהנוגע לסידור חייו ועתידו, ובאיזה דרך עליו לבחור, וברוב המכריע של הנוער הנה חלק גדול של הספיקות שלהם סיבתו חסרון הידיעה ועם הארצות, שמזה מובן אשר על כל אחד ואחת שחוננו השי"ת בכח השפעה על זולתו בפרט אלו הנמצאים במקום ויודעים אמיתת אחר[י]ות חיי הנוער וחבלי לידה שלו (לידה ברוחניות וההתבגרות) עליו להקדיש חלק חשוב ממרצו וכשרונותיו לעזור לנוער זה במצבו וכל יום ושבוע שעובר ועזוב הוא - הנוער - לנפשו עלולים לסכן את כל עתידו על ידי שמכריע על דעת עצמו באופן בלתי רצוי מפני העדר הוראה וידיעה, ומי שהצליח ע"פ השגחה העליונה אשר אינו במצב של ספיקות עיקרים כאלו (על ידי חינוך מתאים שקבל בסביבה מתאימה וכיו"ב), הנה עבודתו בכיוון האמור לעיל אינה אלא פרעון חוב בעד מה שניתן לו בענין זה עצמו, ואפילו בהשתדלותו הכי גדולה הרי אין זה אלא פרעון מקצת החוב ולא כולו, ואין רשות למי שהוא לפטור את עצמו מעבודה קדושה זו כמובן, ואתענין לדעת מפעולותי' בכיוון זה, אשר לדעתי מוטלת היא על כל אחד ואחת מהבנים והבנות מהנוער, ועל אחת כמה וכמה אלו הנמצאים בארצנו הק' ת"ו מקום שם מצב של פקוח אלפים ורבבות נפשות מבני ובנות ישראל.
אפשר וכנראה ממכתבה שלא התבוננה בעצמה מנקודת מבט זה, ותקותי שעל כל פנים בקריאתה את השורות האלה תתבונן בשימת לב הדרושה בכל האמור לעיל ותגיע לידי המסקנות, אשר לדעתי ברורות ופשוטות הן, ובהקדם האפשרי תתחיל במילוי תפקידה בעבודה קדושה זו במרץ הכי גדול, ויהי רצון מהשם יתברך אשר תצליח בה ותמצא סיפוק נפשי מלא, ואחכה לבשורה טובה.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר