ב"ה, י' מנ"א, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מא' ואתחנן. הנה ת"ח על הבשו"ט שעלה בידו לפעול בעניני מצות מעשיות, ובודאי תעורר זו בו תוספת אומץ, ובמכש"כ וק"ו, ומה בהשתדלות שהיתה עד עתה, פעלו עאכו"כ כשישתדלו בכל הדרוש, ואין להאריך בדבר הפשוט.
ומ"ש אשר מעבודתו אין לו נחת וכו' ועבודה קשה היא וכו'. הנה היפך השכל ישנם כמה אנשים שהונח אצלם שאין צריך להראות פנים שוחקות ושביעת רצון מהאופן שהשי"ת מנהיג את העולם בכלל ועניניהם בפרט, כיון שהרי אפשר שיתפרש הדבר שהם מסתפקים במה שיש להם, וככל שהוא טוב הרי אפשר שיהי' טוב עוד יותר, ולכן צריך לעמוד בטענות תמידיות מהקושי ובמרירות על כל צעד וענין, והנה מובן שזהו היפך הוראת תורתנו הק' ומכש"כ וק"ו ממרז"ל על הפסוק כל הנשמה תהלל י"ה, שעל כל נשימה ונשימה צריך להלל, עאכו"כ כשבאה הצלחה בהעבודה פון קלייבען גשמיות און זייהען רוחניות, ונוסף על כל זה הרי פסקו בזהר הק' שכשמראים פנים עצובות מעוררים ח"ו עד"ז גם מלמעלה ובההשפעה שמלמעלה, משא"כ כשהאדם עומד בשמחה ובשביעת רצון איך שיהי' מצבו, הרי זה עצמו מטיב המצב ובא פון גוט צו נאך בעסער (יעוין בזח"ב קפ"ד ע"ב). ואין רצוני להאריך, כי מסופקני אם ישנה זה את ההרגל בהנהגה שלו הנ"ל (אף שתקותי שעדיין לא נהפך לטבע שני אצלו), ובפרט שגם שורות אלו מספיקות להבהיר את המצב כמו שהוא, והשי"ת יזכהו לראות את אשרו שהעמידוהו בקרן אורה, וצריך להודות ולהלל על מה שמצליח אין קלייבען גשמיות און זייהען רוחניות בהשתדלות שעד עתה ועאכו"כ בהשתדלות על דרך האמור לעיל...
בברכה.