ב"ה, ט' אייר, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ כו' מוה"ר אברהם צבי שי' הכהן
שלום וברכה!
לפלא שמאז מכתבו מקודם הפסח אין ממנו כל ידיעות, ויה"ר שיהי' זה סימן לטובה בטוב הנראה והנגלה. ובכ"ז, ע"פ פסק תוה"ק תורת חיים (יו"ד בתחלתו) שבמקום שיש לברר אין מסתפקים בהחזקה - בטח יכתוב אודות זה בפירוש.
ובמה ששואל שכיון שהקטן מברך על כל המצות שעושה, אף שעושה רק מטעם חינוך. א"כ במה נשתנה חינוך דהנחת תפילין שהתחלתו הוא, כפי מנהגינו (מועתק בהיום יום ב' מנ"א) שני חדשים קודם הגיל די"ג שנה, ובתחילתו בלא ברכה. וכמובא שם הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
הנה בפשטות י"ל, כי בשאר המצות שמברך הקטן בעשייתם לשם חינוך, הנה אין חסרון באופן עשיית המצוה כ"א בגדלות מקיים המצוה - משא"כ בהנחת תפילין שצריך לכוון מקום ההנחה וכן הקשירה וכו', ואין לסמוך על הקטן, גם לאחר שילמדו אותו איזה ימים, וכפי המבואר בקונטרס התפלה הטעם עפ"י נגלה - שמפני קטנותו אינו מכיר יוקר גודל הענין, משא"כ לכשילמדוהו בזה איזה שבועות. ויש להמתיק הדבר עוד יותר, עפ"י נגלה, קרוב לפנימיות התורה, כי הרי ענין מצות תפילין הוא לשעבד הלב והמוח, כמועתק גם בשו"ע, ועיקר ענינה ברוחניות הוא, המשכת המוחין, היינו ענין הגדלות - ולכן אין שייך בזה כ"כ חינוך. משא"כ בשאר המצות שענין הגדלות הוא, רק תנאי להתחייב במצוה ולא עצם המצוה. והשי"ת יצליחו ויזכהו עם זוגתו תחי' לגדל את ילדיהם שיחיו שיהי' יר"ש חסידים ולומדים.
בברכה.