שלום וברכה!
[קיץ תשכ"ז]
[שאלה.
מה שנתבאר שהמלחמה היתה מלחמת מצוה, וחל על זה מ"ש הרמב"ם (הל' מלכים ספ"ז) "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וכו' מובטח לו וכו'", לכאורה: (א) מלחמת מצוה יכולה להיות רק כשיש מלך ישראל א (משמעות הרמב"ם הל' מלכים פ"ה ואילך). (ב) לכאורה יש ליישב קושיא הנ"ל עפ"י הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הכ"ג ב) "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל וכו' יוצאים עליהן בכלי זיין ג ומחללין עליהן את השבת". (ג) ברמב"ם (הל' מלכים פ"ז הט"ו) "ותהי' כוונתו לקדש את השם בלבד", ולכאורה בנדו"ד רובם ד רחוקים מכל הענין וכו', שהרי רובם לפני יציאתם ה להגן וגם לאחרי זה אינם דתיים, ואיך יכולים לומר "ויבנה לו בית נכון בישראל כו' ויזכה לחיי העולם הבא". ומה גם שברמב"ם שם משמע שהמדובר בסוף
ההלכה - שיחול עליו הברכות - הוא רק באלו שאין להם אפילו לאוין ו. (ד) האם זהו נס מן השמים ז, דלכאורה א"א שהשי"ת יראה נס ע"י מנגדי ה' ח וכו'].
א) צע"ג בזה - וכמדובר עם הרב י. שי' לפני ההתועדות - דא"כ
1) המלחמות שבין יהושע לשאול - לא הי' במלחמת מצוה (ואולי זהו דיוק רש"י בימי "יהושע" - סוטה מד, רע"ב). 2) עפ"ז לא נת' בש"ס
כלל דין כל מלחמות סוף בית שני - זמן המשנה וכמה מהתנאים
השתתפו בהם. 3) אין להם דין מלחמת מצוה כלל! ועוד. ויל"ע ביוסיפון בקדמוניות ליוסף ב"ג כמדומה שמביא שם שמינו מש[ו]ח מלחמה כו'. וראה סדה"ד ג"א תתכ"ה. ובכל אופן - לא לזה נתכוונתי וכדלהלן. וכמסומן גם במארגן זשורנאל. ויל"ע ברמב"ן (ויחי מט, יוד) בנוגע למלחמת חנוכה.
ב) הרי בפי' הזכרתי "עסקי תבן וקש או נפשות", היינו הל' ברמב"ם שם, ומפורש בגמרא ובפוסקים שזהו אפילו בזמה"ז (ובחו"ל). וברמב"ם הל' מצוה (אף שאין הכרח דזהו גדר - בכל הפרטים - דמלחמת מצוה דמס' סוטה).
ג) מלחמה זו היתה מצוה ע"פ תורה (רמב"ם שם), הרי קאי גם ע"ז ל' הרמב"ם "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה" (מלכים ספ"ז - שקאי גם על מלחמה ד"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" - שם רפ"ה .
וראה זכרי' ב, יב . ובכ"מ. - ואין טעם לחלק בהשייכות דהגנה מצר ליחוד השם בין כשמלך בישראל א"ל).
ד) רובם ולא כולם.
ה) לפני יציאתם להגן ואולי גם לאחרי זה אינם דתיים, אבל חלק מהם משתנה ומתעורר בעת סכנה מוחשית וכבנדו"ד - וא"כ בשעת מעשה הובטח לו שלא כו' שהרי נלחם מלחמות ה' גו'.
לעוד נקודה עיקרית הובא ענין זה (ע"ד קדימת זבולון לישכר) דהנלחם אפ"ל בו כל ברכות אלו, שלא נזכרו בהמגין עליהם (ועל בנ"י) ע"י ת"ת אף שיכוון ליחוד ה' וכו'.
ו) להיפך, דברמב"ם "כמשמעו" - ולא כריה"ג.
ז) ברור שזה דניצולו 2.5 מיליון בנ"י שבאהקת"ו (כולל הישיבות וכו') - נס מן השמים דקדושה וכו'.
באם לאו: 1) למה ועל מה ציוו לומר בווילימס. תהלים?! 2) מה פעלו באמירתם?!
ח) ד"ר קסטנער הי' כו' ובכ"ז באמצעותו ניצולו כו'. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וישאלו את דייני ירות"ו ההיו נסים. ובפרט את הראב"ד דעדה החרדית הרר"פ שי' עפשטיין. וד"ל. -
מענה לשאלות ששאל א' הרבנים על דברי רבינו (בהתוועדויות די"ב תמוז - והשבתות שלאח"ז - תשכ"ז) בקשר להנסים שאירעו במלחמת ששת הימים. - נדפס ב"היכל מנחם" ח"א ע' קס, מהעתקת השואל (נוסח השאלה נערך ע"י המו"ל).
הרב י.: אולי הכוונה להרב יאלעס.
ההתוועדות: ראה גם שיחת ש"פ מסעי תשכ"ז, שבה נתבארו בפרטיות הנקודות דלקמן.
בין יהושע לשאול: שהרי שאול הי' מלך, וגם יהושע הי' לו דין מלך (ראה רמב"ם הל' סנהדרין ספי"ח. הל' מלכים פ"א ה"ג), משא"כ בהזמן שבינתיים לא הי' מלך.
דיוק רש"י..סוטה: ושם: "מלחמות מצוה, כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע".
לא לזה נתכוונתי: לגדר ד"מלחמת מצוה" דמס' סוטה (מלחמת שבעה עממים), כי אם, למלחמה שהיא מצוה ע"פ תורה - להציל את בנ"י מיד צר שבא עליהם,
וכמסומן: ראה גם קטע משיחת ש"פ פנחס י"ד תמוז תשכ"ז, בענין זה (ואולי נדפס שם).
ומפורש בגמרא כו': ראה עירובין מה, א.
הל' מצוה: "ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא ולצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם וכו'".
שם רפ"ה: "אי זו היא מלחמת מצוה וכו' ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".
זכרי' ב, יב: "הנוגע בכם נוגע בבבת עינו". - ולכן, המלחמה להגן על ישראל היא "על יחוד השם".
שלא כו': "שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא".
ענין זה: הברכות שזוכים בהם היוצאים למלחמה.
בהמגין..ת"ת: ראה סנהדרין מט, ב (ובפרש"י): "אילמלא דוד (שהי' עוסק בתורה) לא עשה יואב מלחמה" (זכותו של דוד עומדת לו כו'). - ואעפ"כ, הלומד תורה, אף שיכוין ליחוד ה', לא נזכרו בו כל ברכות אלו (וראה בארוכה שיחת ש"פ פנחס תשכ"ז).
דברמב"ם וכו': ושם: "מי הירא הירא ורך הלבב, כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה". ולא כדעת ר' יוסי הגלילי (סוטה מד, סע"א) דקאי על "המתיירא מעבירות שבידו".
אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות: ב"ב קלא, רע"א. וש"נ.
Shalom u'Vrachah! [Summer 5727] [Question: Regarding what was explained that the war was a milchemet mitzvah (commanded war), and what the Rambam writes (Laws of Kings, end of chapter 7) "and he should know that he is waging war for the sake of G‑d's unity, etc., he is assured, etc.", seemingly: (a) A milchemet mitzvah can only be when there is a Jewish king (as implied by Rambam Laws of Kings ch. 5 and on). (b) Seemingly, this question could be resolved based on Rambam (Laws of Shabbat ch. 2 halacha 23b): "If idolaters besiege Jewish towns... one goes out against them with weapons and desecrates Shabbat." (c) In Rambam (Laws of Kings ch. 7 halacha 15): "His intent should be solely to sanctify the Name," but in our case, most are far from this matter, since most before going out to defend and even afterwards are not religious; how can it be said "he will build himself a lasting house in Israel... and merit eternal life"? Moreover, in Rambam there it seems that at the end of the law—the blessings apply—only to those who have not even minor transgressions. (d) Is this a miracle from Heaven? Seemingly it is impossible that Hashem would show a miracle through those who oppose Him, etc.]
(a) This requires further study—as discussed with Rabbi Y. before the farbrengen—if so: 1) The wars between Yehoshua and Shaul were not milchemet mitzvah (and perhaps this is Rashi's precision regarding "the days of Yehoshua"—Sotah 44b). 2) According to this, there is no Talmudic discussion at all about all wars at the end of the Second Temple period—when many Tannaim participated. 3) They have no status as milchemet mitzvah at all! And more. See Yosefon Antiquities by Yosef ben Gurion where it seems he brings that they appointed a mashuach milchamah etc. And see Seder HaDorot vol.1 p.465. In any case—that was not my intention as follows. As indicated also in the organizer's journal. See Ramban (Vayechi 49:10) regarding the Chanukah war.
(b) I explicitly mentioned "matters of straw and chaff or lives," i.e., as per Rambam there, and it is explicit in Gemara and poskim that this applies even nowadays (and outside Israel). And in Rambam Laws of Mitzvah (though it's not necessary that all details match those of milchemet mitzvah in Sotah).
(c) This war was a mitzvah according to Torah (Rambam there), so also here applies Rambam's wording "and he should know that he is waging war for G‑d's unity" (end ch.7—which also refers to a war to save Israel from an enemy—start ch.5). See Zechariah 2:12. And elsewhere.—There is no reason to distinguish regarding defending against an enemy threatening G‑d's unity between when there is a king in Israel or not.
(d) Most but not all.
(e) Before going out to defend and perhaps even afterwards they are not religious, but some change and are aroused at times of real danger as in our case—and so at the time itself he is assured since he fights G‑d's wars etc.
Another main point brought up here (like Zevulun preceding Yissachar): one who fights can receive all these blessings, which are not mentioned regarding those who protect others through Torah study even if their intent is for G‑d's unity etc.
(f) On the contrary, in Rambam "literally"—not like R' Yose HaGelili.
(g) Clearly, the salvation of 2.5 million Jews who were saved by Divine mercy (including yeshivot etc.)—is a miracle from Heaven in holiness etc. If not: 1) Why were they instructed to recite Tehillim in Williamsburg?! 2) What did their recitation accomplish?!
(h) Dr. Kastner was such-and-such yet through him people were saved etc. A judge has only what his eyes see; let them ask Jerusalem's judges whether there were miracles—especially Rav Avraham Dovid Epstein head of Badatz Eidah Chareidis—and that's enough said.
Summary
This letter clarifies that defending Israel—even without a king or full religious observance—is considered a mitzvah according to Torah law; miracles can occur for all Jews involved due to their participation in defending fellow Jews, regardless of individual religiosity.