והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים (בישעיה סי' י"ב) הנה ים סוף הוא בחי' מלכות דאצילות שהיא בחי' דבור העליון שהדבור הוא סופא דכל דרגין שבדבר ה' שמים נעשו וכל העשרה מאמרות הם המשכות מע"ס דאצילות ומתלבשים באותיות הדבור יהי אור הוא ההמשכה מבחי' חכמה כו' והדבור הוא מעלים ומכסה על אור ההמשכה. כמו עד"מ באדם הנה אותיות הדבור הם כלי להשכל והמדות שהם נמשכים ומתלבשים בו. אך מ"מ האותיות הם מעלימים על השכל שבתוכן ומצפינים אותו בתוכן שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטב עכ"ז אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות רק מי שהוא עצמו חכם מקודם אזי מבין מתוך האותיות כו' אבל מהות האותיות עצמן הוא בחי' העלם לגבי מהות השכל והמדות. ולכן למעלה שהתהוות החכמה דבי"ע הוא רק מן הדבור עליון ולא כמו במשל שהלומד הוא חכם מקודם. הרי א"כ הדבור והאותיות דמל' דאצי' הם מעלימין ומצפינין על החב"ד והמדות דאצילות המתלבשים בהדבור שלא יתגלה כלל בבריאה כי אם איזו הארה מועטת מאד כמו בחי' האור הנמשך ע"י השערות כו' (ועמ"ש מזה בד"ה שניך כעדר הרחלים) וזהו ענין ים שנקרא עלמא דאתכסיא. א"נ מה שהדבור נק' העלם היינו לפי שמה שנמשך מהשכל ומתלבש בהדבור זהו רק חיצוניות השכל אבל פנימי' השכל א"א להתגלות כלל באותיות ודבור כו' (וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר). וענין קריעת ים סוף היינו שמאתכסיא נעשה אתגליא דהיינו שלא יסתיר הדבור עליון על האורות עליונים המלובשים בו שהם השכל והמדות עד"מ שהם ע"ס דאצילות כ"א שיתגלה ממש לנשמות דבריאה ג"כ כמו שהוא הגילוי באצילות. ולהיות שענין קי"ס הוא התחברות הבריאה עם האצי' ממש בלי פרסא ומסךיז אהמפסיק כו' לכן נקרע הים לי"ב קרעים כי הנה השבטים הם בבריאה ושם הם י"ב בחי' בכלל. וכן המלאכים דבריאה הן י"ב בקר והים עליהם מלמעלה. עם היותן דרך כלל ארבע מחנות שכינה מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. וכמ"ש ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. מ"מ כל א' מתחלק לשלש כמו י"ב שבטים שהיו ד' דגלים וכל דגל יש בו ג' שבטים. והוא כמו ביד יש ג' פרקין וכן ברגל (וכמ"ש בזהר פ' ויחי דרמ"א ע"א). והנה הגם שהשבטים עצמן הם בבריאה מ"מ שרשן ומקורן י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי' (וכמ"ש במ"א סד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים ובביאור ע"פ יהודה אתה). ולכן קי"ס שהוא חיבור ועליית הבריאה באצילות ה"ז התחברות ועליית הי"ב שבטים דבריאה בי"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי' (ועמ"ש ע"פ וירד הגבול) ולכן נקרע הים לי"ב גזרים שכל שבט ושבט במסילתו יכוין כל חד לפום שיעורא דיליה (וכמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן בפי' ששם עלו שבטים שבטי יה כו'):ב וכל זה הוא ענין קריעת ים סוף שהוא בבחי' הדבור עליון. דהיינו שלא יעלים הדבור והאותיות כו'. אמנם לע"ל כתיב והניף ידו על הנהר והענין כי הנה קי"ס היה צ"ל כדי שיוכל להיות אח"כ קבלת התורה וכמארז"ל פ' בתרא דפסחים דקי"ח ע"א בפי' הים ראה וינוס ההרים רקדו. ההרים רקדו קאי על מתן תורה כו' כי עיקר ענין קיום המצות הוא שעי"ז ממשיכים שיהיה גילוי אור א"ס למטה בבי"ע כמו שמתגלה בע"ס דאצילות אשר שם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד. משא"כ בבי"ע שהם עולמות הנפרדים בבחי' יש ודבר נפרד וע"י המצות שהם רמ"ח אברים דמלכא ממשיכים גילוי יחוד עליון שבאצילות שיהיה מתגלה עד"ז ממש גם בבי"ע (וכמ"ש בת"א פ' בראשית בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים ובד"ה משה ידבר) ולכן היה צ"ל תחלה קי"ס שהוא ענין בקיעת הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה עד שבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים ועי"ז היה יכול להיות אח"כ קבלת התורה שמאצילות יומשך הגילוי בבי"ע. והנה ענין מ"ת הוא היום לעשותם בקיום המצות בפועל ממש ותלמוד תורה כנגד כולם. ולמחר לקבל שכרם היינו לע"ל והוא ענין התגלות פנימית התורה וטעמי מצות וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו וזהו ג"כ ענין משיח שנאמר בו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו' היינו מאברהם ויצחק כו' עד וגבה מאד אותיות אדם שיהיה למעלה מבחי' אדם הראשון ומבחי' מרבע"ה כמ"ש בספר הגלגולים פי"ט ושם פי' מאדם הראשון אחר שחטא וע' לקמן. ועיין בהרמ"ז ס"פ בא ור"פ ואתחנן בדף ר"ס ע"ב גבי משה הוי שירותא ובפ' כי תצא דרע"ו סע"ב בד"ה כימי צאתך והוא ילמד דעת לכל העם בהשגת פנימית התורה. כ"א לפי פשוטו שילמוד תורה הנגלות לנו ולבנינו. אינו מובן איך יוכל האחד לשאת ריבוא רבבות אנשים ועוד והלא אז בתח"ה יקומו מרבע"ה גם כל הגדולים שכבר יודעים את כל התורה כו'. אלא הענין כי אז יהיה הלימוד בפנימית התורה שארוכה מארץ מדה ויש בה עליות רבות לאין קץ ותכלית. אך הנה כמו שכדי להיות קבלת התורה בהיום לעשותם הי' צ"ל תחלה קי"ס כך כדי להיות התגלות פנימי' התורה לע"ל צ"ל והניף ידו על הנהר. והוא נהר פרת דכתיב ביה והנהר הרביעי הוא פרת וארז"ל פרק בתרא דבכורות דנ"ה ע"ב הוא דמעיקרא דהיינו בחי' ונהר היוצא מעדן והוא בחינת בינה שהיא בחי' מחשבה שלמעלה מהדבור וע"כ נק' נהר שהמחשבה אינה נחה ושוקטת ונמשכת תמיד. וע"כ נק' נהר שנמשך תמיד מלשון ונהרו אליו כל הגוים משא"כ הים נק' מקוה המים דקוו וקיימו והוא בחי' הדבור כו' וזהו ונהר יוצא מעדן שיוצא ונמשך תמיד מבחי' עדן. והנה המחשבה היא ג"כ בחי' אותיות והם ג"כ רק בחי' לבושי' לעצם החכמה כמו הדבור אלא שהוא לבוש פנימי יותר אבליז במ"מ הוא ג"כ בחי' לבוש והעלם לגבי עצמיות הח"ע ע"ד הנ"ל באותיות הדבור רק שאין ההעלם כמו באותיות הדבור. ועמ"ש מענין זה בביאור ע"פ ששים המה מלכות גבי ענין פנימית וחיצונית וענין והניף ידו על הנהר כו' היינו שיהיה התגלות עצמיות עדן העליון שלא כמו שנמשך עכשיו בג"ע ע"י הנהר שהוא ע"י האותיות והאותיות מלבישים ומעלימים ואין זה תפיסת והשגת עצמיות בחי' עדן. ולכן ארז"ל ספ"ה דברכות שעל עדן נאמר עין לא ראתה ושמא תאמר הוא גן הוא עדן תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. והיינו משום שאין ההמשכה בג"ע רק באמצעית האותיות דבחי' נהר הנ"ל שהאותיות הם מעלימים כו' והגילוי הוא רק הארה בעלמא אבל ע"י והניף ידו על הנהר כו' יבואו לגילוי בחי' עדן ממש וזהו פי' אראנו נפלאות אראנו דייקא בבחי' ראיה ממש שלמעלה מבחי' שמיעה והבנה שהיא ע"י אותיות לכן אינו דומה כלל שמיעה לראיה. וענין ראיה זו בבחי' חכמה עצמה ממש יובן ע"ד מ"ש בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"א גבי האריז"ל שבשעת השינה ביום השבת שמע בישיבה של מעלה בפ' בלק ובלעם דברים נפלאים מה שלא יכול לפרשם בשמונים שנים רצופים. וזה תמוה לכאורה איך יכול לתפוס במחשבתו בשעה א' מה שצריך לומר בדבור פ' שנה עם היות שהאותיות המחשבה נק' אתוון רברבין לפי שבמחשבה משיג במעט זמן מה שצריך ע"ז בדבור זמן רב ועיין בזח"ב תרומה דקל"ב א' (שלכך בשבת אומרים א"ב אל אדון כו' שכל אות יש בו ד' או ה' תיבות כו' לפי שא"ב זה הוא מבחי' אתוון רברבין כו' דהיינו מחשבה כו') מ"מ היינו שמשיג במחשבה ברבע שעה מה שצריך לדבר שעה או שתים. אבל שישיג במחשבה בשעה א' מה שצריך לומר ס' או פ' שנה זהו נמנע. אבל הענין הוא שהשגתו היה בבחי' ראיה דהיינו ראיית עצמיות החכמה ולא כמו שמתלבשת בבינה והשגה בבחי' אותיות והיא למעלה מעלה מבחי' השכל כמו שמלובש בהשגה ואותיות עד שיתכן שמה שמשיג בבחי' ראיית החכמה בשעה ושתים כשירצה להלבישה באותיות יצטרך ע"ז זמן ס' או פ' שנה וכענין השתלשלות הזמן מלמעלה מהזמן דאלף שנה בעיניך כיום אתמול כו' ועד"ז ביקש משה אעברה נא ואראה את הארץ כי במשה כתיב וירא ראשית לו ורצה משה להמשיך בחינה זו בכנ"י שנקראת ארץ חפץ ולא פעל ולכן נאמר ועתה ישראל שמע כו' כ"א לעתיד יהיה גילוי בחי' זו בכנס"י ע"י משיח (וע' בזח"ג ואתחנן דר"ס ע"ב ע"פ אתה החלות כו' ועמ"ש מזה ג"כ בביאור ע"פ והניף הכהן אותם על לחם הביכורים בסופו) ועל דרך גילוי זה הוא שיהיה גילוי טעמי המצות לע"ל ולכן נאמר ע"ז עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו וע' זהר פ' ואתחנן דף רס"ז ע"ב יעשה מאן כו' וזה הוא שילמוד משיח. וע"ז נאמר הנה ישכיל עבדי כו' שיש בבחי' זו ג"כ עליות לאין קץ כו':

ג ומעתה יובן ג"כ מה שנאמר והכהו לשבעה נחלים כנגד ג' אבות וד' אמהות. כי הנה הי"ב שבטים הם בבריאה ונק' מרכבתא תתאה. אבל האבות הן הן המרכבה היינו מרכבתא עילאה דאצי' והיינו שהם חג"ת דאצי' (וכמ"ש במ"א בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה כו'. ע"ש. וכן האמהות הם באצי'. ועמ"ש ע"פ וישכם לבן בענין האבות והשבטים ובפ' במדבר סד"ה וידבר כו' שאו כו' למשפחותם לבית אבותם ע"ש). והנה כמו שהשבטים עם היות שהן עצמן בבריאה עכ"ז יש להן שרש ומקור באצילות שלמעלה מהבריאה. אלא דשם הוא רק שרשן ומקורן לבד. אבל הן עצמן בבריאה וכמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא ואח"כ אתה בראתה יש מאין ואין ערוך הבריאה לגבי אצי' ולכן כדי שיתחברו הן עצמן עם שרשן ממש שיהיה גילוי האצי' ממש בהם זהו דייקא ע"י קי"ס ולכן נקרע לי"ב גזרים כנ"ל. וכך הוא בענין האבותיז גשהן עצמן בז"ת דאצילות אבל שרשן ומקורן כתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו' כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא (ועמ"ש בביאור ע"פ אם בחקתי תלכו). אלא דהיינו ששרשן משם אבל מ"מ הן עצמן בז"ת דאצי'. ועמ"ש בביאור ע"פ שימני כחותם בענין רצועות דתפילין דהלמ"מ שיהיו שחורות דייקא ע"ש. אכן לעתיד ע"י והניף ידו על הנהר כו' אזי יתעלו האבות והאמהות להיות בהן הגילוי שלמעלה מאצי' בחי' בעבר הנהר כו' והיינו בחי' ז"ת דע"י. ולכן והכהו לז' נחלים שגם כל ישראל יקבלו הגילוי זה ע"י האבות ואמהות כו' (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ בהעלותך את הנרות כו' יאירו שבעת הנרות ובד"ה ראיתי והנה מנורת זהב כולה. ועמ"ש בפ' וישלח ע"פ ויעבר את מעבר יבק כו' ע"ש)

והנה עי"ז יוכל להיות אח"כ התגלות פנימית התורה טעמי תורה שהוא התגלות מוחא סתימאה. משא"כ תורה הנגלית היא מחב"ד דז"א. (ועמ"ש סד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין בתורת ה' חפצו ובתורתו כו' ע"ש). ולכן כדי להיות גילוי זה צ"ל ע"י שיעברו ביבשה את הנהר הנ"ל ואז יתגלה מה שלמעלה מאצי' דהיינו מו"ס בבי"ע ממש. ועמ"ש מענין גילוי זה בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים הנ"ל ובביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה. ויש לומר ג"כ ע"פ מ"ש הרמ"ז פ' בראשית דף ד' סע"ב וז"ל נודע כי פרדס מתקן אבי"ע סוד מתקן אצילות פשט רמז דרוש מתקן בי"ע כו' שהם עולם הפירוד כו' עכ"ל ופי' מתקן בי"ע שלא יהיו בבחי' פירוד אלא שיהיו ג"כ בבחינת ביטול כמו באצילות. וגילוי תיקון זה יהיה לע"ל ע"י מעשינו עכשיו שאז כל בי"ע יתכלל בתוך האצי' (כמ"ש הרמ"ז פ' ואתחנן שם) וזהו ענין ונהר יוצא מעדן להשקות את הג"ן סדרים דאורייתא ומשם יפרד. פי' יפרד שזהו תיקון לעולם הפירוד. והיינו ע"י פר"ד פשט רמז דרוש שהם בי"ע שבאצילות הנמשכים מבחי' נהר הנ"ל והו"ע התורה שנאמר בה ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כמש"ל בביאור ע"פ ולא תשבית מלח כו' ע"ש. אך ענין תיקון עולם האצי' היינו שיאיר בו גילוי אור א"ס ב"ה מפנימיות עתיק זהו ע"י פנימית התורה הנק' סוד הוי' ליראיו ועל תיקון זה נאמר והניף ידו על הנהר שהרי בבחי' ונהר יוצא נאמר ומשם יפרד שהוא מקור דבי"ע ותיקונם, אבל תיקון האצילות הוא ע"י בחי' שלמעלה מהנהר הנ"ל וזהו והכהו לשבעה נחלים ע"ד ונחל עדניך תשקם גילוי בחי' עדן עצמו כו' והיינו כי הנהר זהו מחשבה והנה מודומ"ע הם בי"ע וכמ"ש בד"ה שובה ישראל עד ויש מודומ"ע באצי' והן בי"ע שבאצילות. ויש עוד בחי' מאד עמקו מחשבותיך כו' הי ינו מודומ"ע שלמעלה מהשכל ועד"ז יובן ענין גילוי בחי' שלמעלה מהנהר כו'

ופי' בעים רוחו יש לפרש ע"פ משארז"ל ע"פ ורוח אלקים מרחפת על פני המים זהו רוחו של מלך המשיח המד"א ונחה עליו רוח הוי' (ברבות בראשית פ' ב' ור"פ תזריע) והנה במשה נאמר מן המים משיתיהו והוא מבחי' מים עליונים שמשם המשכות התורה הנגלות לנו כמים שיורדים מגבוה לנמוך אך פנימיות התורה זהו בחי' ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים למעלה מבחי' מים כו' ועז"נ והניף ידו על הנהר שהוא בחי' מים בעים רוחו מה שלמעלה מבחי' המים ועי"ז והכהו כו' וזהו נמשך ע"י התשובה שהיא ג"כ בחי' והרוח תשוב אל האלקים כמ"ש ע"פ האזינו השמים כו' ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות והניף כו' בעים רוחו כו':ד ולתוספת ביאור שייכות ענין והכהו לשבעה נחלים דייקא לגילוי פנימית התורה שיהיה לעתיד הענין עפמ"ש בד"ה וישכם לבן הנ"ל שמדתו של יעקב אבינו ע"ה היא בחי' הרחמים העליונים תפארת דאצי' והיינו שאפי' על כל העולמות עליונים שייך ונופל בחי' רחמנות כו' ומדרגת השבטים יוצאי ירך יעקב הם במדרגה שלמטה ממנו דהיינו לעורר רחמים רבים על ניצוץ אלקות השורה בנפשויז דאיך שירדה פלאים כו' כי הרחמנות הוא לפי ערך הדעת כו' (ועמ"ש סד"ה את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו'). ומזה יובן למה קי"ס היה לי"ב גזרים לי"ב שבטים כי עכשיו שייך רחמנות של השבטים על ירידת הנשמה בגוף כו' שבעולם העשייה ההעלם וההסתר הרבה מאד משא"כ בעולמות עליונים וכנודע מענין אף עשיתיו כו' אבל לעתיד שיזדכך עולם העשייה ונגלה כבוד ה' שיהיה הגילוי בעשייה כמו למעלה א"כ אז לא שייך הרחמנות זו על הירידה בעשייה יותר מהבריאה כ"א הרחמנות של האבות עצמן שאפילו על עולמות העליונים שייך ונופל בחי' רחמנות כו' והנה כמו שבאתעדל"ת של רחמנות השבטים ממשיכים אתעדל"ע רחמים שלמעלה יותר דהיינו רחמים של האבות עצמן כמו למשל השבט של אילן שכופפין אותו שאזי נמשך עי"ז גם כל האילן עצמו ועי"ז נמשך גילוי אלקות ע"י התורה ומצות והוא המשכה שע"י התורה שלפנינו המשכת חכמה עילאה כו' וכמ"ש במ"א סד"ה מי מנה עפר יעקב שלהיות המשכת התורה הוא ע"י בחי' רחמים דיעקב וכדלקמן כך לע"ל ע"י גילוי הרחמנות של האבות עצמן בכל נש"י ימשיכו עי"ז אתעדל"ע מבחי' רחמים גדולים דא"א שלמעלה גם מחג"ת דאצי' וכמ"ש וברחמים גדולים אקבצך וכתיב וחסדי מאתך לא ימוש וחסדי דייקא כו' ועי"ז יומשך התגלות פנימית התורה שהיא בחי' מו"ס שלמעלה מחכמה דאצילות כו'

ועפ"ז י"ל מה שארז"ל עץ הדעת חטה היתה. וקשה דבמ"א מבואר דחטה היינו כ"ב אותיות התורה. ואיך נק' עץ הדעת. אך הענין כמבואר במ"א בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע דהתשב"כ היא עץ חיים ותשבע"פ נק' בזהר אילנא דטו"ר. ולא שהיא ח"ו עץ הדעת טו"ר. כי תשבע"פ היא מל' דאצילות דאיהו וגרמוהי חד. אלא ר"ל שמתלבשת לברר עה"ד טו"ר שהיא קליפת נוגה וכמשנ"ת באריכות באג"ה בד"ה ברע"מ פ' נשא והמשכילים יזהירו כו'. והנה גם בתשב"כ כתיב בשברי לכם מטה לחם. מטה לחם הוא עץ חיים ובשבירת לוחות ראשונות נשתלשלה ונתלבשה בדברים גשמיים כו' (כמ"ש במ"א ע"פ זה בפ' בחקותי). והיינו שהרי כל התשבע"פ מקבל מתשב"כ והיא ביאור ופי' התשב"כ. ולכן אדה"ר לפני החטא היה למעלה מבחינה זו דבירור עה"ד טו"ר כמ"ש בספר הגלגולים פי"ט שאדה"ר לפני החטא היה בחינה זו דמשיח ולמעלה ממדרגת משה (ועמ"ש ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו כו') והנה מדור שלו היה בג"ע אשר ונהר יוצא מעדן כו' והיינו להמשיך בחי' עדן עצמו והוא פנימית התורה שיתגלה לע"ל ע"י משיח אשר זהו למעלה מבחי' אותיות כנ"ל בענין והניף ידו על הנהר כו'. ומכ"ז יובן ג"כ ענין תנופת שתי הלחם ע"ג שני הכבשים בחג השבועות. כי שתי הלחם היינו תשב"כ ותשבע"פ והכבשים הם בחי' רחמים מדתו של יעקב שע"י המשכת רחמים אלו ממשיכים גילוי התורה שהיא בחי' לחם וכמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא בחי' רחמים ועי"ז ואביא אתכם אלי (ועמ"ש ע"פ בהעלותך את הנרות בפי' וענין היתה לי דמעתי לחם כו') ואמנם תנופת הלחם והכבשים היינו להעלות התורה שהיא בחי' לחם חטה ולקשרה ולחברה באור א"ס ב"ה בחי' עדן העליון ממש וכן להעלות הרחמים של האבות למקורן ושרשן בחי' רחמים גדולים כו' (ועמ"ש מענין העלאה זו בד"ה זכור ושמור בדבור א' נאמרו. ושם בד"ה בענין האבות הן הן המרכבה) ולכן יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כנגד י"ג מדות הרחמים:

ה וזהו והחרים ה' את לשון ים מצרים (בישעיה סי' י"א) ופי' הרד"ק דהיינו נהר מצרים שהוא הנילוס וכ"כ במצודת. והוא מ"ש ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שם האחד פישון ופרש"י הוא נילוס נהר מצרים כו'. וכ"כ בזח"א לך לך פ"א ב' שלכן נאמר כגן ה' כארץ מצרים לפי שלשם נמשך אחד מד' נהרות היוצאים מג"ע היינו שם האחד פישון כו' ובפ' חיי שרה דקכ"ה סע"א כ' מאי שם האחד פישון המיוחד מכולם כו'יח אולפיכך היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם כו' שהרי גבי שבח דשלמה נאמר ותרב חכמת שלמה כו' ומכל חכמת מצרים (במ"א סי' ה). והיינו לפי ששרש הנהר הנ"ל נמשך מנהר היוצא מעדן שהוא חו"ב כו' וזהו שאמרו אית מיא מגדלין חכימין כו' (ועיין ברבות ס"פ בלק יש מעיינותכו' וע' בהרמ"ז פ' חיי שרה שם) וע' במא"א אות ד' סכ"ה ד' נהרות הם או"א זו"נ פישון באבא לשון פושו וסגו כי רבוי השפע יורד מהחכמה כולם בחכמה עשית כו'. (ועי' מזה בת"ז תיקון נ"ד דצ"א ע"א). אך עכ"ז מאחר שנאמר בהם ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. א"כ הם מקור עולמות הנפרדים וכמ"ש בזח"א ויצא (קנ"ח א') ומשם יפרד כו' טורי דפרודא כו' וזהו שנקרא לשון ים מצרים פי' מצרים לשון מיצרים וגבולים. שהן בחי' בעלי גבול כמו מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה הן בגשמיות והן ברוחניות הוא בחי' מיצר וגבול כו' וע"כ נק' ומשם יפרד להיות נראה ליש ודבר בפ"ע כו' דהיינו שהם מקור השפע להתהוות בי"ע כו' כי הם מקבלים מבחי' הדבור והדבור באדם יוצא לחוץ להיות בבחי' דבר נפרד ממנו. והגם כי למעלה אין שייך דבר שחוץ ממנו ית' היינו קמי' ית' אבל לגבי הברואים יש צמצומים רבים עד כאלו הן בבחי' דבר נפרד כו' ועמ"ש בד"ה וספרתם לכם בענין פי' וכנפיהם פרודות כו' דחיות המרכבה כו' לפי שנמשכים מארבעה מוצאות הדבור כו'. אבל לע"ל שנא' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (בישעיה סי' מ) (ועיין מזה ברבות פ' ויקרא פ"א זח"ב ס"פ משפטים קכ"ו א' ובת"א פ' לך לך בד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם) דהיינו שיהי' גילוי בחי' הדבור עליון כמו שהוא אצלו ית' שאין הדבוריח בהיוצא ממנו בבחי' דבר נפרד כמו דבור האדם אלא מיוחד בתכלית היחוד במהותו ועצמותו ית' גם אחר שיצא דבורו ית' אל הפועל בבריאת העולמות כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות כו' (כמ"ש בס' ש"ב פכ"א). וזהו פי' וראו כו' כי פי ה' דבר כלו' שיהי' התגלות הדבור עליון כמו שהוא בבחי' פי הוי' ממש ששם הדבור מיוחד במהותו ועצמותו ית' כך יהי' גילוי זה למטה וראו כל בשר יחדו גילוי זה. ועי"ז יהיה גלוי אחדותו ית' שבעולם האצי' גם למטה בעשייה כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד (ועמ"ש בזה סד"ה למנצח על השמינית). לכן אז א"צ לבחי' ד' נהרות הנ"ל שהשפע בא מהם בבחי' ומשם יפרד. אלא יהי' גילוי והמשכת הנהר היוצא מעדן ממש מה שלמעלה מבחי' ומשם יפרד. וזהו והחרים ה' את לשון ים מצרים ות"י ויבש כו'. ולא עוד אלא והניף ידו על הנהר היינו הנהר היוצא מעדן ממש קודם בחי' ומשם יפרד כו' והכהו לשבעה נחלים וכמש"ל. אך עוד י"ל המכוון כי ז' נחלים הם ז"ת היינו המדות והדבור שבהם ועל ידם נמשך השפע והנהר הוא בינה שלמעלה מהמדות, והוא ענין שער החמשים דבינה שאינו מושג כלל. והמדות והדבור מקבלים משם רק הארה בעלמא כנודע מענין מי ברא אלה כו' ועמ"ש מזה ע"פ אלה פקודי המשכן משכן העדות. ולע"ל נאמר והכהו לשבעה נחלים היינו שאותו האור המאיר בבחי' הנהר עצמו יומשך ויתגלה בבחי' ז"ת שהם המדות והדבור המאירים ומתגלים בבי"ע כו' (ועי' מזה בזח"א בראשית דנ"ב ע"א). וזהו ענין ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כו'. (ועיין עוד מענין והחרים ה' את לשון ים מצרים ברבות ריש קהלת ע"פ הבל הבלים אמר קהלת):