יב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָֽדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃
(יב) בָּאַרְבֶּה – בִּשְׁבִיל מַכַּת הָאַרְבֶּה.
(יג) וְרוּחַ הַקָּדִים – רוּחַ מִזְרָחִית נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, לְפִי שֶׁבָּא כְּנֶגְדוֹ, שֶׁמִּצְרַיִם בִּדְרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיְתָה[1] כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר (רש"י על במדבר לד, ג).
(יד) וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן – וְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה בִימֵי יוֹאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, ב): "כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם", לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה כָּבֵד מִשֶּׁל מֹשֶׁה. [אוֹתוֹ שֶׁל יוֹאֵל הָיָה] עַל יְדֵי מִינִין הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ יַחַד: אַרְבֶּה, יֶלֶק, חָסִיל, גָּזָם. אֲבָל שֶׁל מֹשֶׁה לֹא הָיָה אֶלָּא מִין אֶחָד, וְכָמוֹהוּ לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה.
(טו) כָּל יֶרֶק – עָלֶה יָרוֹק, וירדור"א[2] בְּלַעַ"ז.
(יט) רוּחַ יָם – רוּחַ מַעֲרָבִי.
יָמָּה סּוּף – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיַּם סוּף הָיָה מִקְצָתוֹ בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ דְּרוֹמִית, וְגַם בְּמִזְרָחָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ רוּחַ יָם תְּקָעוֹ לָאַרְבֶּה בְּיָמָּה סוּף כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ לְעִנְיַן תְּחוּמִין שֶׁהוּא פוֹנֶה לְצַד מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כג, לא): "מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים" – מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. שֶׁיָּם פְּלִשְׁתִּים בַּמַּעֲרָב הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים (צפניה ב, ה): "יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים".
לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד – אַף הַמְּלוּחִים שֶׁמָּלְחוּ מֵהֶם (שמות רבה יג, ז).
כ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(כא) וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ – וְיַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֶשְׁכּוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְחֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה יַאֲמִישׁ וְיַחֲשִׁיךְ עוֹד.
וְיָמֵשׁ – כְּמוֹ "וְיַאֲמֵשׁ". יֵשׁ לָנוּ תֵיבוֹת הַרְבֵּה חֲסֵרוֹת אָלֶ"ף, לְפִי שֶׁאֵין הֲבָרַת הָאָלֶף נִכֶּרֶת כָּל כָּךְ – אֵין הַכָּתוּב מַקְפִּיד עַל חֶסְרוֹנָהּ. כְּגוֹן (ישעיהו יג, כ): "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי", כְּמוֹ "לֹא יַאֲהֵל" – לֹא יַטֶּה אָהֳלוֹ. וְכֵן (שמ"ב כב, מ): "וַתַּזְרֵנִי חַיִל", כְּמוֹ "וַתְּאַזְּרֵנִי". וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ "לֹא יָמִישׁ" (להלן יג, כב): "בָּתַר דְּיִעְדֵּי קְבַל לֵילְיָא", כְּשֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לְאוֹר הַיּוֹם. אֲבָל אֵין הַדִּבּוּר מְיֻשָּׁב עַל הַוָּי"ו שֶׁל "וְיָמֵשׁ", לְפִי שֶׁהוּא כָתוּב אַחַר "וִיהִי חֹשֶׁךְ". וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם" (דברים כח, כט), שֶׁהָיָה כָפוּל וּמְכֻפָּל וְעָב עַד שֶׁהָיָה בוֹ מַמָּשׁ (שמות רבה יד,א).
כב וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃
(כב) שְׁלֹשֶׁת יָמִים – שִׁלּוּשׁ שֶׁל יָמִים, טירציינ"א[3] בְּלַעַ"ז. וְכֵן "שִׁבְעַת יָמִים" בְּכָל מָקוֹם שייטיינ"א[4] שֶׁל יָמִים.
וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה... שְׁלֹשֶׁת יָמִים – חֹשֶׁךְ שֶׁל אֹפֶל, שֶׁלֹּא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו אוֹתָן שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אֲחֵרִים חֹשֶׁךְ מֻכְפָּל עַל זֶה, שֶׁ"לֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו" – יוֹשֵׁב אֵין יָכוֹל לַעֲמוֹד, וְעוֹמֵד אֵין יָכוֹל לֵישֵׁב. וְלָמָה הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ? שֶׁהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר רְשָׁעִים, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת. וּמֵתוּ בִשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ מִצְרַיִם בְּמַפָּלָתָם וְיֹאמְרוּ: אַף הֵם לוֹקִים כָּמוֹנוּ. וְעוֹדף שֶׁחִפְּשׂוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אֶת כְּלֵיהֶם, וּכְשֶׁיָּצְאוּ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין מֵהֶן, וְהָיוּ אוֹמְרִים אֵין בְּיָדֵינוּ כְלוּם, אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי רְאִיתִיו בְּבֵיתְךָ, וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי הוּא (שמות רבה יד, ג)
כג לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמֽוֹשְׁבֹתָֽם׃