מתני'
חזקת הבתים, והבורות, והשיחין, והמערות, והשובכות, והמרחצאות, ובית הבדין, ובית השלחין, והעבדים, וכל שהוא עושה פירות תדיר - חזקתן שלש שנים, מיום ליום.
בית השלחין - מתוך שהמעיין בתוכו שמשקים אותה ממנו תדיר, עושה פירות תדיר. וכל דבר שעושה פירות תדיר, חזקתן ג' שנים מיום ליום. אם החזיק בה שלש שנים שלימות, אין צריך להביא שטר מכירה. ואם ערערו עליה בעלים הראשונים, וזה אומר מכרת לי ואבד שטרי, חזקתו מועלת לו. ואם לאו, אין חזקתו מועלת לו. לפי שכשאמרו ג' שנים לחזקה, כל הראוי לצאת ממנה בג' שנים אמרו:
שדה הבעל - חזקתה שלש שנים, ואינן מיום ליום.
ר' ישמעאל אומר: ג' חדשים בראשונה, ג' באחרונה, ושנים עשר חדש באמצע, הרי י"ח חדש.
שדה בית הבעל - המסתפקת במי גשמים, אינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה. חזקתה ג' שנים, ואינה צריכה מיום ליום. ומה היא חזקתה? רבי ישמעאל אומר שלשה חדשים אחרונים של שנה ראשונה ושלשה חדשים ראשונים של שנה אחרונה ואמצעית שלימה. שיש הממהרים לזרוע לפני ראש השנה, וכיון שהחזיק בה סוף שנה ראשונה ג' חדשים ויש לו עדים שזרעה באותן ג' חדשים, וכן בג' חדשים ראשונים של אחרונה, הרי זו חזקת שלש שנים רצופות. שאין לך אדם הרואה את חבירו שזורע את שדהו לאכול פרי העשוי לשנה ושותק:
ר"ע אומר: חדש בראשונה, וחדש באחרונה, וי"ב חדש באמצע, הרי י"ד חדש.
ר"ע אומר כו' - מפרש בגמרא במאי פליגי:
א"ר ישמעאל: בד"א בשדה לבן.
בד"א - שצריך י"ח חדש לשדה בית הבעל:
בשדה הלבן - שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד לפיכך צריך ג' שנים:
אבל בשדה אילן, כנס את תבואתו, ומסק את זיתיו, כנס את קייצו - הרי אלו ג' שנים:
אבל בשדה האילן - שפירותיה נלקטים לפרקים ענבים בפרק אחד וזיתים בפרק אחר ותאנה בפרק אחר:
כנס את תבואתו - יין של גפנים:
ומסק את זיתיו וכנס את קייצו - תאנים ליקט וייבשן בה ועשה קציעות והכניסן לבית הרי זו חזקה כאילו הן ג' שנים:
גמ'
אמר ר' יוחנן: שמעתי מהולכי אושא, שהיו אומרים: "מנין לחזקה ג' שנים?"
מהולכי אושא - שגלתה סנהדרין לאושא כדאמרינן בראש השנה (דף לא.) עשר גליות גלתה סנהדרין כו' מיבנה לאושא מאושא כו':
משור המועד.
מה שור המועד, כיון שנגח ג' נגיחות נפק לי' מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד.
ה"נ, כיון דאכלה תלת שנין נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח.
אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית לא מיחייב, ה"נ עד שנה רביעית לא קיימא ברשותיה?
לא מיחייב - לשלם אלא חצי נזק אף כאן עד גמר שנה רביעית לא הויא חזקה:
הכי השתא?
התם מכי נגח שלש נגיחות הוי מועד.